האם נותר משהו לומר על תופעת החרם? לדעתי, לא מעט. הספר החדש והחכם של דנה אבירם "חשבתי שאנחנו חברות" (דני ספרים) מופנה לאוכלוסייה שמבצעת חרם, או נפגעת ממנו – תלמידים ותלמידות בכיתות ד-ו'. ההחלטה הפואטית המעניינת של הסופרת הייתה לייצג שלוש נקודות מבט בתוך כיתה מחרימה: של טלי, הדמות המוחרמת. של צליל, חברתה הטובה, ושל דביר – הילד שמאוהב בילדה המחרימה. יש כאן צעד חשוב ואמיץ. בדרך כלל מתמקדים או בדמות המוחרמת, או במיזוג בין המחרימה למוחרמת. הפעם, הדמות המחרימה – יולי, מלכת הכיתה, מתוארת בהרחבה, אולם אחרים הם אלו שמספרים עליה, ובעיקר דביר – שמאוהב בה, ועובר טלטלה כשהוא מבין שהיא מאוהבת רק בעצמה.
העלילה פשוטה לכאורה. טלי-המופנמת מקבלת את הסולו הנכסף של טקס יום העצמאות, אותו סולו שיולי חשקה בו. טלי אינה חולמת על קריירה באור הזרקורים. היא מאמינה שאם היא תשיר לפני כל חיפה, הוריה יגיעו למאורע, יתרגשו, ויחליטו שלא להתגרש. זעמה של יולי אינו מאחר להגיע. היא פותחת קבוצת ווטסאפ ונותנת דרור לרגשות השנאה שלה כלפי טלי, מושכת אחריה כיתה שלמה. יולי לא צריכה לעשות דבר. הצהרת הכעס שלה מספיקה לילדי הכיתה כדי לנתק כל קשר עם טלי, ללעוג לה ואף להביך אותה, כשהם מקפידים לצלם כל מעידה בעידן קבוצות הווטסאפ הסגורות. יותר מכל, הספר מראה כמה קל וכמה מהר ניתן להרוס חיים של ילדה. טלי אינה חושפת דבר. היא דבקה בתכניתה לשיר את הסולו ולהחזיר את הוריה לזוגיות משותפת, מתכנסת בתוך עצמה, ובאופן עקיף, משמרת את החרם בשתיקתה ובנכונותה לשמרו בסוד ולהסתירו מכל גורם חיצוני. חברתה הטובה צליל, שבעבר גם הייתה מושא לבריונות בגין הפרעת הקשב והריכוז שלה, מצויה בין הפטיש לסדן. היא רוצה שטלי תוותר על הסולו, כדי שלא תחווה את ההשפלות שהיא חוותה בכיתה ג'. אבל טלי בשלה. עד הרגע שבו היא אינה יכולה עוד להתמודד עם הלעג והאלימות ומסתגרת בחדרה – קורסת פיזית ונפשית.
הבחירה בשלוש דמויות מאירה את תופעת החרם באור חדש. הדמות המוחרמת היא תלמידה מצטיינת, ילדה שקטה ומופנמת, שעסוקה כל כך בהתרת הסבך שבין הוריה, שהיא מוותרת על הקול האישי שלה. על זכותה למחות, או לספר מה עובר עליה. העולם החיצוני לכיתה כלל לא חושד שקורה משהו שלילי. הלוא טלי "מושלמת". מה יכול לקרות?
יולי המחרימה מתוארת כנרקיסיסטית. הוויתור על הצגתה כדמות משנה בעלת קול הוא גם ויתור על יכולתה להשתנות, או להתבונן במעשיה. וכאן אבירם משרטטת באומץ עולם חברתי שבו חלק מהילדים, כמו דביר, שהיו שותפים לחרם, נסוגים, חשים בושה ואשמה, מבקשים לתקן, ואילו חלקם לא. בהלימה למציאות. דביר מתעורר בהדרגה מאהבתו כלפי יולי, ולא החרם הוא שמוביל להארה שלו אלא דווקא אדישותה לכאבו, לאחר שהחתול שלו מת.
עולם הבית והעולם הבית ספרי נשזרים בנפש הדמויות. כל אחת מהן חשה שעליה להסתיר את סודותיה על מנת להציל את מעמדה החברתי, על מנת למנוע השפלה פומבית. וכאן מתגלה דנה אבירם כסופרת שיודעת נפש-ילד. הילדים שהיא מתארת אינם מבוגרים מוקטנים. הם ילדים. יש להם עולם משלהם, היגיון משלהם, וגם יכולת התפכחות משלהם. וכמו במרבית סיפורי החרם, נשלחת לילדים עזרה מכיוון לא צפוי, ממזכירת בית הספר – אותה דמות צללים שלעתים לא מודעים לקיומה, אולם דווקא היא רואה ושומעת הכול, ויוצאת לעזרתה של טלי.
חובת קריאה לתלמידים בכיתות ד'-ו', ולהוריהם. רצוי לקרוא לפני שמעבירים את הספר לילדים ותוך כדי הקריאה לספר להם, שאתן קוראות ספר נפלא, שיועבר להם כשתסיימו.
מומלץ לגילי 9-12.
באדיבות קריאת חובה -ספרות ילדים מומלצת, פרופ' שי רודין
ראהhttps://www.tapuz.co.il/threads/חדש...-2024-קטגוריה-ילדים-ונוער-נוער-צעיר.15652838/
העלילה פשוטה לכאורה. טלי-המופנמת מקבלת את הסולו הנכסף של טקס יום העצמאות, אותו סולו שיולי חשקה בו. טלי אינה חולמת על קריירה באור הזרקורים. היא מאמינה שאם היא תשיר לפני כל חיפה, הוריה יגיעו למאורע, יתרגשו, ויחליטו שלא להתגרש. זעמה של יולי אינו מאחר להגיע. היא פותחת קבוצת ווטסאפ ונותנת דרור לרגשות השנאה שלה כלפי טלי, מושכת אחריה כיתה שלמה. יולי לא צריכה לעשות דבר. הצהרת הכעס שלה מספיקה לילדי הכיתה כדי לנתק כל קשר עם טלי, ללעוג לה ואף להביך אותה, כשהם מקפידים לצלם כל מעידה בעידן קבוצות הווטסאפ הסגורות. יותר מכל, הספר מראה כמה קל וכמה מהר ניתן להרוס חיים של ילדה. טלי אינה חושפת דבר. היא דבקה בתכניתה לשיר את הסולו ולהחזיר את הוריה לזוגיות משותפת, מתכנסת בתוך עצמה, ובאופן עקיף, משמרת את החרם בשתיקתה ובנכונותה לשמרו בסוד ולהסתירו מכל גורם חיצוני. חברתה הטובה צליל, שבעבר גם הייתה מושא לבריונות בגין הפרעת הקשב והריכוז שלה, מצויה בין הפטיש לסדן. היא רוצה שטלי תוותר על הסולו, כדי שלא תחווה את ההשפלות שהיא חוותה בכיתה ג'. אבל טלי בשלה. עד הרגע שבו היא אינה יכולה עוד להתמודד עם הלעג והאלימות ומסתגרת בחדרה – קורסת פיזית ונפשית.
הבחירה בשלוש דמויות מאירה את תופעת החרם באור חדש. הדמות המוחרמת היא תלמידה מצטיינת, ילדה שקטה ומופנמת, שעסוקה כל כך בהתרת הסבך שבין הוריה, שהיא מוותרת על הקול האישי שלה. על זכותה למחות, או לספר מה עובר עליה. העולם החיצוני לכיתה כלל לא חושד שקורה משהו שלילי. הלוא טלי "מושלמת". מה יכול לקרות?
יולי המחרימה מתוארת כנרקיסיסטית. הוויתור על הצגתה כדמות משנה בעלת קול הוא גם ויתור על יכולתה להשתנות, או להתבונן במעשיה. וכאן אבירם משרטטת באומץ עולם חברתי שבו חלק מהילדים, כמו דביר, שהיו שותפים לחרם, נסוגים, חשים בושה ואשמה, מבקשים לתקן, ואילו חלקם לא. בהלימה למציאות. דביר מתעורר בהדרגה מאהבתו כלפי יולי, ולא החרם הוא שמוביל להארה שלו אלא דווקא אדישותה לכאבו, לאחר שהחתול שלו מת.
עולם הבית והעולם הבית ספרי נשזרים בנפש הדמויות. כל אחת מהן חשה שעליה להסתיר את סודותיה על מנת להציל את מעמדה החברתי, על מנת למנוע השפלה פומבית. וכאן מתגלה דנה אבירם כסופרת שיודעת נפש-ילד. הילדים שהיא מתארת אינם מבוגרים מוקטנים. הם ילדים. יש להם עולם משלהם, היגיון משלהם, וגם יכולת התפכחות משלהם. וכמו במרבית סיפורי החרם, נשלחת לילדים עזרה מכיוון לא צפוי, ממזכירת בית הספר – אותה דמות צללים שלעתים לא מודעים לקיומה, אולם דווקא היא רואה ושומעת הכול, ויוצאת לעזרתה של טלי.
חובת קריאה לתלמידים בכיתות ד'-ו', ולהוריהם. רצוי לקרוא לפני שמעבירים את הספר לילדים ותוך כדי הקריאה לספר להם, שאתן קוראות ספר נפלא, שיועבר להם כשתסיימו.
מומלץ לגילי 9-12.
באדיבות קריאת חובה -ספרות ילדים מומלצת, פרופ' שי רודין
ראהhttps://www.tapuz.co.il/threads/חדש...-2024-קטגוריה-ילדים-ונוער-נוער-צעיר.15652838/