הידרדרות

[שלושנקודות]

הידרדרות

יש ריחוק מהמשפחה אני כבר לא מתקשרת לשאול מה נשמע. וזה לא בכוונה. פשוט אין לי כח שישאלו בחזרה ואצטרך להגיד שבסדר כששקר גדול מלפף את ידיו סביב צווארי. יש ריחוק מהמשפחה אני כבר לא מתקשרת. לשאול איך השגרה ומה השתנה. וזה לא בכוונה. פשוט אין לי כח שישאלו בחזרה. ואצטרך להגיד שכרגיל. יש ריחוק מהמשפחה וכן. אגיד בקול אם רק יכולתי. קשה לי מאוד. בטיפול אומרים שזה לא מספיק. שצריך אשפוז. אבל ההורים שלי חושבים ש"אצלי הכל בסדר" ו.."כן הכל כרגיל". ואני אוהבת אותם. באמת. רק שלא ידאגו.

 

[noa144]

שלום שלושנקודות

קודם כל, אני אציין שמהודעתך באמת עולה מצוקה.. משהו באיך שתארת את מצבך מאד נגע בי, והזכיר לי הודעה שקראתי בעבר פה בפורום (כשהתחלתי לנהל עברתי הודעה-הודעה וכל תגובה במהלך השנתיים-שלוש האחרונות).
בדקתי שוב כעת, ונתקלתי בהודעה מלפני כשנתיים, שבה תארת גם שהורייך לא מבינים את חומרת מצבך ואת התהליך שאת עוברת ועד כמה הוא מאתגר וקשה. אני יכולה רק לתאר לעצמי כמה זה מתסכל כשלעצמו.. שהאנשים האהובים והאוהבים ביותר לא מסוגלים להפנים ואז גם זה כמעט בלתי אפשרי לשתף אותם בקושי.
את מציינת שבטיפול המליצו על אשפוז, מה דעתך על זה?

 

[שלושנקודות]

הי

עברו כמה חודשים מאז שכתבתי
דברים השתנו קצת
ההורים מעורבים יותר ויודעים את כל החרא שבי
ועדיין אוהבים. נכנסתי לתהליך אינטנסיבי יותר בידיעה
שאשפוז זה רק עניין של זמן ואומץ מצידי. מוקפת במשפחה עם יד על הדופק כתחליף לאשפוז
קשה לדעת אם כל האינטנסיביות של המשפחה סביבי עושה לי טוב
דעתי חצויה בזה.
בהרבה מובנים אני יודעת שעדיף אותם כדי שאוכל להמשיך דברים מסוימים.
לא פשוט. לא קל. קשה. מלא שינויים. החלטות. מצוקות שקטות. חיוכים. שקרים. חולשה וטריגרים.
הלוואי שיהיה אחרת בקרוב
הלוואי שיהיה לי גם אומץ להגיד להם
שבחרתי בהם מתוך הרס עצמי ולא מתוך ידיעה שהם באמת יובילו לשיפור.
הלוואי שאתאשפז, שמספיק ארצה את זה.
לכאן או לכאן אני מניחה שזה יותר טוב מלהתמודד לבד, גם אם זה מציק וקשה הרבה יותר.

 

[noa144]

דווקא

הפער בזמנים בין ההודעה הקודמת להודעה הנוכחית מראה כמה החיים דינאמיים.. כוחות שלא היו בעבר מתגלים היום, ולהפך. דברים שנפסלו מראש בעבר, פתאום היום מתאימים. דברים מבשילים אצלנו לאט לאט, וזה בסדר.. אי אפשר להאיץ, רק להמשיך לעבוד, ולהתבונן.
אני חושבת שאת יכולה להסתכל על ההבדל בין אז לעכשיו כמדד למה יכול להיות בעוד כמה חודשים, שאולי עוד דברים יבשילו - לכאן או לכאן..

 

[שלושנקודות]

הארת את עיניי

צודקת..בהסתכלות לאחור
הייתה תקופה שבחיים לא הייתי מסוגלת שהם בכלל ידעו
שיש לי הפרעת אכילה. שעשיתי הכל כדי שלא יחשדו אפילו כי חשבתי שזה הנורא מכל.
שזה אומר שאני כלום בעולם של הכל.
אבל..דברים באמת משתנים וכנראה שבאמת הקצב והזמן עושים את שלהם..
תודה על התגובה! פקחת לי קצת את העיניים. והעלת תקווה.
תודה