באדיבות
שלוש פעמים בכיתי בזמן קריאת הספר הזה. ותמיד במפתיע, פתאום העיניים מוצפות והגרון נחנק, ורק בגלל צירוף של כמה מלים שבאות אחרי כמה מלים אחרות – לאו דווקא בגלל התרחשות כלשהי בעלילה, שהיא לגמרי מותחת ומרתקת ומרגשת לכל אורך הספר, אלא בשל הדרך המופלאה שבה הדברים מתוארים, בגוף ראשון, מפיו של ילד בן 12. ואל תטעו – הספר אמנם מומלץ לילדים ולנוער, אבל ממש-ממש חבל להחמיץ אותו אם אתם אוהבים ספרות טובה; כי להרחיב את הלב כך שיתרגש עד דמעות מצירופי אותיות ומשפטים, את זה יכולה לעשות רק סופרת גדולה באמת, וזה מה שהיא, ר"ג פלאסיו, זו שבראה גם את "פלא", הלהיט שסחף את העולם על ילד בעל פני מפלצת, שבתחילת הספר את נרתעת רק מלחשוב עליו ובסוף הספר הוא כבר יפה בעינייך.
"פוני" שלה הוא ספר שונה בתכלית. גם הוא מפליא לפרוט על מיתרי הלב, והפעם מנגינה אחרת לגמרי, בהרכב כלים אחר, בסגנון אחר – אבל איזו מלחינה! ואיזו מנצחת, ואיזו תזמורת – והכל פרי כישרון של אשה אחת שיושבת לבד מול מחשב ומקלידה סימנים על מסך (ובעזרת צוות שלם של אנשים יקרים שהיא מודה להם בסוף הספר, באחד מפרקי התודות הכי מקסימים שקראתי). אל תמצית העלילה אפשר להתוודע בצילום הכריכה האחורית, ואני רק אוסיף את מה שהסופרת כתבה בסוף אחרית הדבר שלה: שבעצם זהו ספר על אהבה. אהבה מפוזרת לאורך כל הספר כמו ניצוצות של זהב טהור בחושך, ובכל פעם שאת נתקלת בניצוץ כזה, הלב שלך נע וזע ומתרחב, וזאת ההתעמלות הכי בריאה והכי מומלצת ללב שכל כך כואב בחודשים האחרונים עד שקשה לנשום. וכל זה לא היה מתאפשר אלמלא התרגום הנפלא, המרהיב והמעמיק של לי עברון. הלוואי שלא תדעו לעולם עד כמה תרגום רשלני או בינוני יכול לקלקל חוויה ספרותית. תרגום טוב הוא כזה שלא מקלקל דבר, תרגום מצוין הוא כזה שהסופרת עצמה היתה חותמת עליו אילו ידעה עברית, ותרגום מעולה הוא כזה שמצליח אפילו לשפר טיפה את המקור בזכות הרקתו לעברית יפהפייה, שגורמת למשפטים לזרום בטבעיות לעין ולאוזן הפנימית שלנו כמו נחל, וזה מה ש-Lee Evron עושה פה: כל מלה היא במקום, ולא תיתכן שום מלה אחרת במקומה.
ולסיום – הפיסקה האחרונה באחרית הדבר המרתקת להפליא של הסופרת (שבּה היא חולקת איתנו שפע של מידע מעניין ומאלף על מקורות ההשראה שלה, ובעיקר על אהבתה לצילום ולתולדות הצילום, נושא שרלוונטי מאוד לעלילה): "אף על פי שרוב הדמויות בספר הזה הם גברים, ששייכים לזמן ולמקום מסוימים בתולדות ארצות הברית, בראשי הספר הזה מוּנָע כל-כולו בידי אשה. אֵם. היא הדמות המרכזית, אף שאינה מופיעה בין דפיו, והיא מחַבֶּרת ומניעה ומגוננת מרחוק, בגבולות יכולתה, גבולות שאותם אין לדעת. בסופו של דבר הספר הזה עוסק באהבה, שאינה מתה לעולם, ובקשרים הבלתי-נראים המתקיימים בין אנשים, חיים ומתים כאחד. עולמי, קיומי, חיי, האהבה שלי לספרים, כל מה שאני – כל זה נוצר בהשראתה, בהכוונתה, בטיפוחה של אשה אחת, שהיא הכוח המניע אותי. אמי. הספר הזה מוקדש לה". הספר מלא עוד המון הפתעות קטנות וגדולות שאני לא מגלה, וחלקן ישַׂמחו מאוד אנשים שמאמינים בהישארות הנשמה (253 עמ', מאנגלית: לי עברון, עורכת התרגום: יעל גובר), לבני 11 ומעלה-מעלה, כולל הורים וסבים, שיתענגו ויתמוגגו כמוני. כעת בהנחה נאה באתר ההוצאה, שמספק גם הצצה לכל הפרק הראשון, שאחריו לא תוכלו לדעתי להימנע מלהשתוקק לקרוא את ההמשך.
ראה https://www.tapuz.co.il/threads/חדש...-2024-קטגוריה-ילדים-ונוער-נוער-צעיר.15653402/
המתלהבת - עטרה אופק
שלוש פעמים בכיתי בזמן קריאת הספר הזה. ותמיד במפתיע, פתאום העיניים מוצפות והגרון נחנק, ורק בגלל צירוף של כמה מלים שבאות אחרי כמה מלים אחרות – לאו דווקא בגלל התרחשות כלשהי בעלילה, שהיא לגמרי מותחת ומרתקת ומרגשת לכל אורך הספר, אלא בשל הדרך המופלאה שבה הדברים מתוארים, בגוף ראשון, מפיו של ילד בן 12. ואל תטעו – הספר אמנם מומלץ לילדים ולנוער, אבל ממש-ממש חבל להחמיץ אותו אם אתם אוהבים ספרות טובה; כי להרחיב את הלב כך שיתרגש עד דמעות מצירופי אותיות ומשפטים, את זה יכולה לעשות רק סופרת גדולה באמת, וזה מה שהיא, ר"ג פלאסיו, זו שבראה גם את "פלא", הלהיט שסחף את העולם על ילד בעל פני מפלצת, שבתחילת הספר את נרתעת רק מלחשוב עליו ובסוף הספר הוא כבר יפה בעינייך.
"פוני" שלה הוא ספר שונה בתכלית. גם הוא מפליא לפרוט על מיתרי הלב, והפעם מנגינה אחרת לגמרי, בהרכב כלים אחר, בסגנון אחר – אבל איזו מלחינה! ואיזו מנצחת, ואיזו תזמורת – והכל פרי כישרון של אשה אחת שיושבת לבד מול מחשב ומקלידה סימנים על מסך (ובעזרת צוות שלם של אנשים יקרים שהיא מודה להם בסוף הספר, באחד מפרקי התודות הכי מקסימים שקראתי). אל תמצית העלילה אפשר להתוודע בצילום הכריכה האחורית, ואני רק אוסיף את מה שהסופרת כתבה בסוף אחרית הדבר שלה: שבעצם זהו ספר על אהבה. אהבה מפוזרת לאורך כל הספר כמו ניצוצות של זהב טהור בחושך, ובכל פעם שאת נתקלת בניצוץ כזה, הלב שלך נע וזע ומתרחב, וזאת ההתעמלות הכי בריאה והכי מומלצת ללב שכל כך כואב בחודשים האחרונים עד שקשה לנשום. וכל זה לא היה מתאפשר אלמלא התרגום הנפלא, המרהיב והמעמיק של לי עברון. הלוואי שלא תדעו לעולם עד כמה תרגום רשלני או בינוני יכול לקלקל חוויה ספרותית. תרגום טוב הוא כזה שלא מקלקל דבר, תרגום מצוין הוא כזה שהסופרת עצמה היתה חותמת עליו אילו ידעה עברית, ותרגום מעולה הוא כזה שמצליח אפילו לשפר טיפה את המקור בזכות הרקתו לעברית יפהפייה, שגורמת למשפטים לזרום בטבעיות לעין ולאוזן הפנימית שלנו כמו נחל, וזה מה ש-Lee Evron עושה פה: כל מלה היא במקום, ולא תיתכן שום מלה אחרת במקומה.
ולסיום – הפיסקה האחרונה באחרית הדבר המרתקת להפליא של הסופרת (שבּה היא חולקת איתנו שפע של מידע מעניין ומאלף על מקורות ההשראה שלה, ובעיקר על אהבתה לצילום ולתולדות הצילום, נושא שרלוונטי מאוד לעלילה): "אף על פי שרוב הדמויות בספר הזה הם גברים, ששייכים לזמן ולמקום מסוימים בתולדות ארצות הברית, בראשי הספר הזה מוּנָע כל-כולו בידי אשה. אֵם. היא הדמות המרכזית, אף שאינה מופיעה בין דפיו, והיא מחַבֶּרת ומניעה ומגוננת מרחוק, בגבולות יכולתה, גבולות שאותם אין לדעת. בסופו של דבר הספר הזה עוסק באהבה, שאינה מתה לעולם, ובקשרים הבלתי-נראים המתקיימים בין אנשים, חיים ומתים כאחד. עולמי, קיומי, חיי, האהבה שלי לספרים, כל מה שאני – כל זה נוצר בהשראתה, בהכוונתה, בטיפוחה של אשה אחת, שהיא הכוח המניע אותי. אמי. הספר הזה מוקדש לה". הספר מלא עוד המון הפתעות קטנות וגדולות שאני לא מגלה, וחלקן ישַׂמחו מאוד אנשים שמאמינים בהישארות הנשמה (253 עמ', מאנגלית: לי עברון, עורכת התרגום: יעל גובר), לבני 11 ומעלה-מעלה, כולל הורים וסבים, שיתענגו ויתמוגגו כמוני. כעת בהנחה נאה באתר ההוצאה, שמספק גם הצצה לכל הפרק הראשון, שאחריו לא תוכלו לדעתי להימנע מלהשתוקק לקרוא את ההמשך.
ראה https://www.tapuz.co.il/threads/חדש...-2024-קטגוריה-ילדים-ונוער-נוער-צעיר.15653402/