שעמום, מילת המפתח לכאורה, החוזרת
גם בדברייך לי, וגם בדבריה של נועה, כדאי אולי תחילה שנגדיר בכלל מה זה. המילון החדש (שכבר ישן),של אבן שושן, מגדיר שעמום, כשממון, רפיון חושים, עצבות ואדישות,ביחוד כתוצאה של אפס מעשה,חוסר תוכן מעניין וכדומה..ילד מחונן,בין היתר,מאופיין על ידי סקרנות רבה, עניין,רצון לדעת,ומוטיבציה רבה להצליח.השעמום,שנכפה עליו בהיותו מוכשר ובולט מאד בקבוצת בני גילו, אינו מחוייב המציאות,ותלוי יותר מכל רק בו.גם אם המחנכת לא יוזמת מאומה דבר שבמרבית המקרים, אינה הנחה מדוייקת..הוא יכול למצוא לעצמו לא מעט עיסוקים לגטימיים מפיגי שעמום בזמן השיעור..וודאי שאינו מחוייב לשבת באפס מעשה, לבהות בתקרה, ולחכות בקוצר רוח לסיום השיעור..שעמום בכתה, אינו סבה לכאורה להדליג (המונח להקפיץ=פסה) לכתה גבוהה יותר,אלא לגבי דידי, ליצור לו אתגר לימודי,שאינו קיים עבורו בכתתו..אבל מעבר לכך,אם נבין, שהיכולת האינטלקטואלית של ילד בכתה א', אינה יכולה לקפוא על שמריה,ובכדי שתשאר מעולה, הוא חייב לפגוש עוד ועוד גירויים אינטלקטואליים שחלקם אינם דווקא חומרי למידה,אבל בהחלט נרכשים בהתחככות עם ילדים יותר גדולים ממנו..במילים אחרות ההדלגה, אינה נועדה לפתור בעיות של שעמום, עמו יכול כמעט כל ילד מחונן להתמודד בכתת בני גילו, אלא להציב לפניו אתגר אינטלקטואלי רלוונטי, שיעזור לו לשמר ולשדרג את היכולת שלו עוד ועוד. הדלגת כתה,אם כל הפרמטרים הכרוכים בה, נבדקים היטב לפני שהיא מתבצעת, כולל ההרכב החברתי של הכתה אליה ידלג,עשוייה להניב תוחלת חיובית..ללא בעיות חברתיות..לא מעט ילדים מחוננים,חברותיים, מעורבים, פופולריים, המגלים כושר מנהיגות,מסוגלים די מהר להתמקם גבוה במיצב החברתי של הכתה אליה דלגו. ויש גם כאלה כמובן שפחות מצליחים..יחד עם זה,המוטיב המרכזי בשיחות עם מבוגרים, שדלגו כתה,כמעט כולם, ציינו, שמבחינה לימודית התמקמו היטב..אבל תמיד חשו בעובדה שהם צעירים יותר..לחלק זה מאד הפריע (הגם שלא יצר בעייה חברתית),ולאחרים הרבה פחות..וזהו מן הסתם המחיר שמחונן של ממש משלם בדיעבד על מתנת האל שקיבל..ברוב המקרים, זה מחיר נסבל וסביר. גרא-מנהל פורום ייעוץ פסיכולוגי.
שעמום, מילת המפתח לכאורה, החוזרת
גם בדברייך לי, וגם בדבריה של נועה, כדאי אולי תחילה שנגדיר בכלל מה זה. המילון החדש (שכבר ישן),של אבן שושן, מגדיר שעמום, כשממון, רפיון חושים, עצבות ואדישות,ביחוד כתוצאה של אפס מעשה,חוסר תוכן מעניין וכדומה..ילד מחונן,בין היתר,מאופיין על ידי סקרנות רבה, עניין,רצון לדעת,ומוטיבציה רבה להצליח.השעמום,שנכפה עליו בהיותו מוכשר ובולט מאד בקבוצת בני גילו, אינו מחוייב המציאות,ותלוי יותר מכל רק בו.גם אם המחנכת לא יוזמת מאומה דבר שבמרבית המקרים, אינה הנחה מדוייקת..הוא יכול למצוא לעצמו לא מעט עיסוקים לגטימיים מפיגי שעמום בזמן השיעור..וודאי שאינו מחוייב לשבת באפס מעשה, לבהות בתקרה, ולחכות בקוצר רוח לסיום השיעור..שעמום בכתה, אינו סבה לכאורה להדליג (המונח להקפיץ=פסה) לכתה גבוהה יותר,אלא לגבי דידי, ליצור לו אתגר לימודי,שאינו קיים עבורו בכתתו..אבל מעבר לכך,אם נבין, שהיכולת האינטלקטואלית של ילד בכתה א', אינה יכולה לקפוא על שמריה,ובכדי שתשאר מעולה, הוא חייב לפגוש עוד ועוד גירויים אינטלקטואליים שחלקם אינם דווקא חומרי למידה,אבל בהחלט נרכשים בהתחככות עם ילדים יותר גדולים ממנו..במילים אחרות ההדלגה, אינה נועדה לפתור בעיות של שעמום, עמו יכול כמעט כל ילד מחונן להתמודד בכתת בני גילו, אלא להציב לפניו אתגר אינטלקטואלי רלוונטי, שיעזור לו לשמר ולשדרג את היכולת שלו עוד ועוד. הדלגת כתה,אם כל הפרמטרים הכרוכים בה, נבדקים היטב לפני שהיא מתבצעת, כולל ההרכב החברתי של הכתה אליה ידלג,עשוייה להניב תוחלת חיובית..ללא בעיות חברתיות..לא מעט ילדים מחוננים,חברותיים, מעורבים, פופולריים, המגלים כושר מנהיגות,מסוגלים די מהר להתמקם גבוה במיצב החברתי של הכתה אליה דלגו. ויש גם כאלה כמובן שפחות מצליחים..יחד עם זה,המוטיב המרכזי בשיחות עם מבוגרים, שדלגו כתה,כמעט כולם, ציינו, שמבחינה לימודית התמקמו היטב..אבל תמיד חשו בעובדה שהם צעירים יותר..לחלק זה מאד הפריע (הגם שלא יצר בעייה חברתית),ולאחרים הרבה פחות..וזהו מן הסתם המחיר שמחונן של ממש משלם בדיעבד על מתנת האל שקיבל..ברוב המקרים, זה מחיר נסבל וסביר. גרא-מנהל פורום ייעוץ פסיכולוגי.