יש דרכים רבות ...
יש דרכים רבות, כאוהד, להתמודד עם מצבה העגום של בית"ר בשנים האחרונות. אפשר לקחת ללב, אפשר להסכל על הכל מהצד, יען כי לא איכפת יותר, אפשר לאבד תקווה, אפשר לקוות לטוב (יותר גרוע כבר לא יכול להיות) אפשר לבכות כל היום, אפשר לראות את הדברים הטובים, אפשר להאשים את כל העולם ואת זאבי, אפשר להאשים את עצמך (אם היית מוותר על החתונה והולך למשחק, הם בטח היו מנצחים) אפשר להאשים את השחקנים אפשר להאשים את השופטים אפשר להאשים את האוהדים אפשר להאשים את ההנהלה הקודמת אפשר להאשים את הילד (הילד תמיד אשם !) אפשר להיות פסימי חסר תקנה, אפשר להיות אופטימי ללא סיבה, (או הפוך
) אפשר לומר: "מעולם לא היה מצבנו טוב יותר", ואפשר לומר: "אנחנו בפני חורבן בית(ר) שלישי" ואפשר ... ואפשר ... ואפשר ... אני בחרתי, די מזמן, להשתמש בכלי הכי טוב במצבים כאלו: "הציניות" מה אתם אומרים? הילד דובר צינית מדוברת, שימשיך לאהוד בית"ר, גם אם לא תהיה בית"ר
יש דרכים רבות, כאוהד, להתמודד עם מצבה העגום של בית"ר בשנים האחרונות. אפשר לקחת ללב, אפשר להסכל על הכל מהצד, יען כי לא איכפת יותר, אפשר לאבד תקווה, אפשר לקוות לטוב (יותר גרוע כבר לא יכול להיות) אפשר לבכות כל היום, אפשר לראות את הדברים הטובים, אפשר להאשים את כל העולם ואת זאבי, אפשר להאשים את עצמך (אם היית מוותר על החתונה והולך למשחק, הם בטח היו מנצחים) אפשר להאשים את השחקנים אפשר להאשים את השופטים אפשר להאשים את האוהדים אפשר להאשים את ההנהלה הקודמת אפשר להאשים את הילד (הילד תמיד אשם !) אפשר להיות פסימי חסר תקנה, אפשר להיות אופטימי ללא סיבה, (או הפוך
