מדבר לעצמי

[דיבבלעס1]

לגבי ההחלטה על חרדה חברתית...

תראי אני לא חסיד של מבחן לייבוביץ, יש איתו בעיות ואם תפתרי אותו פעמיים סביר להניח שבפעם השניה תוצאה אחרת תצא לך מהראשונה, אבל...הוא יכול להוות איזשהי אינדיקציה... אז הנה(אצלי הוא במועדפים

)

 

[no nick7]

מדבר לעצמי

אני מאוד דמיוני ומרחף, חושב על סיטואציות וממש לצערי מביים אותם. לפעמים אני מדבר לעצמי ברחוב ובפרט באוטובוס. אני לא משמיע קול, רק השפתיים נעות והבעות פנים משתנות. היה תקופה שלא שלטתי בזה וראיתי אנשים צוחקים. הרבה זמן נלחמתי בזה והשארתי את העור במצב לא רפוי, נלחמתי בזה. היום זה קרה לי שוב ברחוב.. ויש לי עוד הרבה חרדות... חרדות מאיך אנשים זרים רואים אותי מבחוץ (שרואים בשלילה) ולכן אני הולך לצד, לא מביט באנשים יותר מידי, מפחד שיתקפו אותי... חרדות מאנשים שלא עוניים בפייסבוק, כאילו שמים זין עליי לא סופרים אותי. זה חרדה כי אני מפחד כבר לא לכתוב לכאלה 'מקובלים' מהפחד לקבל דחיה. אז אני כבר כמעט ולא כותב. אם אני כותב ולא עונים זה ממש פוגע בי, וגם מעצבן אם יש אנשים שאין להם על מה לחוש מעצמם שהם עושים פוזות. חרדות מאנשים אלימים - סבלתי מאלימות ויש לי פחדים לעבור ליד ערסים או עבריינים... כדי לא לחטוף שוב... ואותו דבר - ממועדונים (מסיבות, CLUB שזה יהיה ברור). תלוי איזה מועדון, של סטרייטים בחיים אני כבר לא אלך... (אלימות, אני נשי) חרדות גם מאלימות מילולית. בדר"כ הזקנות באוטובוס הכי מעצבנות, תמיד יש להן תלונות ובכלל אלימות מילולית, חיות אדם שיש לה פה ענק, עלולים לאכול אותי.. אני כל כך חלש. ואם אני אגיב יכולים לשלוח עליי אנשים שירביצו לי. חרדה ממישהי ממש מפחידה בעבר שעשתה לי את המוות, היתה כל כך מפחידה ואלימה.. אם אני אפגוש אותה הרגליים שלי ירעדו. כבר כמה שנים שלא פגשתי אותה. שנה לא הסתובבתי בחוץ כמעט בגללה. אפילו משטרה זה היה מסוכן להזמין כי משוגעת לגמרי היא משוגעת תביא מכות תביא אנשים היא משוגעת על כל הראש... נרקומנית, זונה, הומלסית.. אני יודע.. ויש לי מחשבות (לא בטוח אם חרדה) שאנשים רואים תמונות שלי בפייסבוק או אפילו אנשים שמכירים ומרכלים עליי... אולי שאני חסר ביטחון, אולי שאני לא יפה, שאני מסכן או הכל ביחד... או שהניק אנונימי הזה לא כזה אנונימי ומכירים ומרכלים... שאם למשל יום אחד תבוא מישהי ותגיד לי הכל פרצוף מה שאני כותב אני אחטוף התקף... שכאילו היא תבוא בקטע רע.. ואפילו גם בקטע רגיל.. אבל זה חרדה רחוקה, כי זה לא קרה בזמן האחרון ומקווה שגם לא יקרה. חרדות ממה שנכתב עליי בתיק הרפואי, שזה ישמש נגדי בצורה מאוד גרועה (לא מפרט). או פחד גדול שאני אקום בבוקר ויקבל פנים מבוגרות. זה קרה לי לפני 3 שנים, טרוואמה רצינית. שנה וחצי של בכי ודיכאונות, פתאום הסביבה משנה את הגישה (אין כוח לפרט) אליי, זה היה טרוואמה רצינית. מאז כמעט כל בוקר אני קם מסתכל במראה ומודה שזה לא קרה לי שוב. אני משתדל לדאוג שזה לא יקרה שוב (טיפוח). ועוד ועוד...

 

[no nick7]

וגם חרדות מנערים

ישבתי בשכונה כמה פעמים עם חברה, והם היו כאלה מגעילים ומסריחים והתנהגו מגעיל וכשניסתי לעזוב אותם, הם זרקו עליי אבנים והתנהגו באלימות.. עד שאני כל הזמן הולך לבית בדרך שהם לא יראו, זה פשוט חרדה רק לראות אותם שהם יקראו לי יצחקו יסתלבטו יזרקו אבנים.. הם היו מתקשרים אליי ואפילו באו לבית (עם המשפחה), ומפגרים לגמרי יש לי חרדה שאם אני אלך עם בני דודים, דודים, משפחה והם יתחילו לדבר לא יפה ועל הנטייה שלי אני ממש יחוויר בפנים... זה לא נעים ליד משפחה... בגלל זה אני נמנע להסתובב עם משפחה בכלל בכללי...

 

[שרונה145]

גם אני מדבר לפעמים לעצמי

ויש לי חרדה חברתית שלא נעלמת מאז ומתמיד.

 

[no nick7]

היי

יפה שיש עוד כמוני איך אתה מתמודד עם זה? האם אתה מעלה בראש סיטואציות של שיחה בראש ומדבר ? כיצד אתה מנסה לשלוט בזה?

 

[שרונה145]

את זה אני עדיין עושה

מנהל סיטואציה של שיחה בראש שלי, האם שאתה שומע שיר שאתה אוהב אתה מפנטז על איך שהיית רוצה להיות?

 

[no nick7]

נראה לי שכן.

 

[no nick7]

אולי חלק לא חרדה.. אבל קושי..

 

[no nick7]

פייסבוק

אני גם כותב סטטוסים שכאילו אני חש מעצמי ושיענו על תעשו עליי פוזות וכו'.. וכאילו אנשים יכולים לומר מה הוא חש מעצמו? גם רוב הקבוצות שאני חבר בהם אלו חברות קוסמטיקה וחנויות בגדים. זה מופיע ב'מידע'. אז יכולים להגיד מה הוא עם כל הטיפוח תראו איך הוא נראה.. כאילו אנשים לעצמם, או לחברים לא יודע מה.. אולי יום אחד אני אסתיר את זה. זה כזה מידע שיטחי, טיפוח, בריטני ספירס.. מה יחשבו? ועוד הגיל מתקדם...

 

[no nick7]

**

הכוונה יגידו 'מה הוא חש מעצמו? אין לו על מה!' וזה יעצבן אותם.. כמו שאני מתעצבן מאנשים כאלו שחשים ואין להם על מה.. וגם על כאלה שיש להם.. תכלס? באמת אין לי על מה, זה הכל פוזה וירטואלית. ובמסיבות קצת אלכוהול.. וגם זה אסור לי אז משתדל כמה שפחות... עדיף שלא יראו במציאות.. על הפנים.. חוסר טאקט\סטייל שבראש (בראש!), בנאדם אחר.. קצת ביישן, חסר ביטחון. תלוי על מי, על כאלה מעאפנים ומכוערים ודוחים אני יכול להרגיש בנוח, אבל על כאלו יפים, מקובלים, או מקובלות פריחות זה מרתיע אותי ואני מנסה קצת להשתלב אבל כולי סגור ...

 

[no nick7]

****

** עדיף שלא יראו אותי במציאות. חוץ מחברות חברים קרובים שאין כל כך פחד, שאוהבים אחד את השני... עם כל הצביעות, עדיין...

 

[Lichy87]

היי

קודם כל ברוך הבא. ממש פירטת על עצמך הרבה דברים שאתה פוחד מהם. נראה שיש לך פחד חוזר מאלימות. מקווה שלא תיעלב מהשאלה. האם אי פעם היית בטיפול פסיכולוגי?

 

[no nick7]

תודה על הקבלת פנים

הייתי ביותר מידי טיפולים כאלו. זה שיגע אותי ובכלל לא עזר. עכשיו אני שוקל להפסיק. זאת שמטפלת - היחסים הדרדרו והיא לא ממש הצליחה לסייע לי. אני כבר מיואש ושוקל להפסיק, כמה שזה יזיק לי כבר אין לי עצבים לזה. כל הפגישה אני בעצבים איתה.. ^^

 

[Lichy87]

היי שוב

לדעתי חבל לוותר על טיפול. נשמע שיש לך הרבה דברים שמקשים עליך לתפקד טוב ביומיום. אולי הקשיים האלה גם מכשילים את הטיפול? תנסה אולי להבין עם המטפלת למה היחסים התדרדרו? אתה משתף אותה בכעס והתסכול שלך כלפיה? יש איזשהו דפוס שחוזר על עצמו בטיפולים שגורם לטיפול לא להצליח?

 

[no nick7]

היי

יכול להיות,, מרוב קשיים קשה. את יודעת, יש כל כך הרבה מה לומר, ויש מעט זמן (45 דק'), ואין אפשרות ליותר מפעם בשבוע, הכל מוצף. אני משתף אותה בכעס, אני גם מוציא עליה לפעמים את הכעס ואני אומר לך מה אני חושב עליה לפעמים. למה היחסים הדרדרו? פשוט כי כבר 3 וחצי שנים איתה, עם אחת שיש קצת כימיה, ויש תקוות ובסוף נהיו אכזבות. בטיפול לוקח לי זמן ליצור אמון, ואני מדבר המון פורק, והיא מנסה להוביל אותי לאיזשהו מקום ורק ב-5 דק' האחרונות אני נפתח ומסיימת הפגישה. ככה כל הזמן. היא אומרת שעם הזמן אני אוכל להיפתח אפילו רבע שעה לפני הסיום. תאמיני לי כבר אין לי סבלנות, נהיה לי פתיל מה זה קצר. אני רק עצבני. היא מנסה להיות קשוחה איתי ולהציב לי גבולות כי אין לי גבולות, פוו אין לי כוח להמשיך לכתוב, כבר התייאשתי מלכתוב ולפנות למקומות עזרה. ברור שאני צריך תמיכה פה, אבל כבר כואב לי הראש או שפשוט הכדור של הלילה גורם לי להירדם..

 

[Lichy87]

היי

גם לי לקח הרבה זמן להיפתח בטיפול, אבל חבל להתייאש. זה מעולה שיש כימיה עם המטפלת, ושאתה מכיר אותה כבר הרבה זמן ומרגיש בנוח לשתף את התסכול. זה גם חשוב שיהיו גבולות, אחרי הכל זה לא קשר רגיל. אני חושבת שכדאי להתמקד במה שקורה בסוף הפגישה, לעבוד על זה. אפילו להתחיל את הפגישה "מהסוף". או אולי להסתכן ולשתף מההתחלה, יהיה מה שיהיה.

 

[snoopytush]

איזה יופי לרקאות פה פנים מוכרות

מה שלומך ילד?

 

[משוחרר19]

היי, אתה מוכר לי מפורום אחר D:

בכל מקרה, לי יש חרדות לילדים בני גילי שזה (18-24) ויש לי חרדות לילדים בגיל הנוער שזה (14-18) יש לי חרדות מקבוצה גדולה של אנשים, מקבוצה רועשת ומהרבה דברים אחרים. הקטע - זה ללמוד להתמודד עם החרדות שלך. אתה לא יכול להביא לפחד להשתלט לך על החיים, אתה צריך להבין שכל מה שתיארת פה (שאנשים מרכלים עליך, אומרים לך שאתה מכוער או לאדע מה) זה חלק מחרדות חברתיות, הדבר הזה שאנחנו חושבים שכולם שמים עין רק עלינו, שאנחנו במעין מבחן תמידי שכזה - אבל לא, לאנשים היום דווקא לא ממש איכפת מאנשים אחרים, ואת זה ידידי אתה צריך להכניס לך לראש. וכולנו מזדקנים, גם אני מתגעגע לגיל 15-16, אז שלא ידעתי מה זה חרדות בכלל. אבל יש משהו יפה בבגרות, כל הילדותיות שלנו נעלמת, ואט אט אנחנו הופכים לאנשים בוגרים ואחראים - זה יפה לפי דעתי. מבחינת מראה, יש הרבה דרכים לשמור על מראה צעיר.