מדיטציה על גלגלים../images/Emo140.gif
לפני חמישה חודשים נפצעתי והייתי מושבתת תקופה די ארוכה, עם כאבים והרבה אכזבה על המצב. ברגעים הכי קשים, כשחשבתי שלא אוכל יותר לחזור ולדווש, הייתי עוצמת את העיינים ומדמיינת מסלולים שלמים בראש, רואה איך האספלט השחור חולף במהירות מתחתי ואיך הגלגלים מסתובבים לפי הקצב שמכתיבות הרגליים, הצליל המיוחד שמפיקות האבנים הקטנות ברכיבות שטח תחת עומס הצמיגים, איך הן נכנעות ומפלסות דרך לדו הגלגלי הזה. קוראים לזה דימיון מונחה, בו אנחנו יכולים להוביל את עצמינו במחשבה לאן שנרצה ולהתמודד עם פחדים, קשיים, געגועים. ספורטאים רבים משתמשים בטכניקה הזו על מנת לשפר ביצועים ולחדד מיומנויות כמו קליעה למטרה, טניס, או אפילו אופניים, טריאתלון ומרתון... עוצמים את העיינים ונפגשים עם הרגעים הכי קשים לנו, עם סינגל מפחיד ואלמנטים טכניים קשים, עם עליה קשה ומאתגרת, עם מחסומים מנטליים, עם פחד משחייה או מתחרות או מרכיבה בפלטון... מדמיינים כאילו אנחנו עושים זאת בצורה המושלמת והמדוייקת ביותר, מדמיינים איך אנחנו מצליחים לשבת על הגלגל של הרוכב שלפנינו בפלטון במרחק של סנטימטרים בודדים, מדמיינים איך השחייה עוברת בצורה מושלמת והתנועות מושלמות והגוף נינוח, איך מדרגת הסלע הגדולה נבלעת מתחת אופני השטח ואנחנו עוברים אותה בלי שום בעיה. ספרים שלמים נכתבו על הטכניקה הזו, אבל בעצם כל אחד מאיתנו יכול לבצע אותה בלי שום בעיה ולקבל ממנה כל כך הרבה. היום, במהלך הרכיבה, ראיתי איך הדימיון (המונחה) הפך למציאות ואחרי 100 ק"מ הייתי מאושרת בדיוק כמו שראיתי כשעשיתי מדיטציה. שבת שלום לכולם דגנית
לפני חמישה חודשים נפצעתי והייתי מושבתת תקופה די ארוכה, עם כאבים והרבה אכזבה על המצב. ברגעים הכי קשים, כשחשבתי שלא אוכל יותר לחזור ולדווש, הייתי עוצמת את העיינים ומדמיינת מסלולים שלמים בראש, רואה איך האספלט השחור חולף במהירות מתחתי ואיך הגלגלים מסתובבים לפי הקצב שמכתיבות הרגליים, הצליל המיוחד שמפיקות האבנים הקטנות ברכיבות שטח תחת עומס הצמיגים, איך הן נכנעות ומפלסות דרך לדו הגלגלי הזה. קוראים לזה דימיון מונחה, בו אנחנו יכולים להוביל את עצמינו במחשבה לאן שנרצה ולהתמודד עם פחדים, קשיים, געגועים. ספורטאים רבים משתמשים בטכניקה הזו על מנת לשפר ביצועים ולחדד מיומנויות כמו קליעה למטרה, טניס, או אפילו אופניים, טריאתלון ומרתון... עוצמים את העיינים ונפגשים עם הרגעים הכי קשים לנו, עם סינגל מפחיד ואלמנטים טכניים קשים, עם עליה קשה ומאתגרת, עם מחסומים מנטליים, עם פחד משחייה או מתחרות או מרכיבה בפלטון... מדמיינים כאילו אנחנו עושים זאת בצורה המושלמת והמדוייקת ביותר, מדמיינים איך אנחנו מצליחים לשבת על הגלגל של הרוכב שלפנינו בפלטון במרחק של סנטימטרים בודדים, מדמיינים איך השחייה עוברת בצורה מושלמת והתנועות מושלמות והגוף נינוח, איך מדרגת הסלע הגדולה נבלעת מתחת אופני השטח ואנחנו עוברים אותה בלי שום בעיה. ספרים שלמים נכתבו על הטכניקה הזו, אבל בעצם כל אחד מאיתנו יכול לבצע אותה בלי שום בעיה ולקבל ממנה כל כך הרבה. היום, במהלך הרכיבה, ראיתי איך הדימיון (המונחה) הפך למציאות ואחרי 100 ק"מ הייתי מאושרת בדיוק כמו שראיתי כשעשיתי מדיטציה. שבת שלום לכולם דגנית