hrpbiiapnrpeltework
Well-known member
רוב הקבועות שלי, באופן טבעי ומובן, לא גרות יותר מידי רחוק ממני, מה שבעצם עזר להן להפוך להיות הקבועות שלי.
אם לדייק את דבריי, רוב הקבועות שלי, שלוש מתוך...נראה לי איזה חמש שאנחנו יכולים לקרוא להן ככה, ממש גרות בשכונה שלי, כאשר אחת מהן, כמה נוח, ממש גרה בקומה הראשונה של הבניין שלי, ואני מז**ן אותה מאחורי הגב של אבא שלה, אמא שלה ושני האחים שלה, מה שרק הופך את כל העניין לאפילו עוד יותר לוהט.
בעצם, עכשיו כשאני חושב על זה, אני מניח שאנחנו יכולים להגיד שהיא המועדפת עליי. המועדפת עליי בגלל כמה שזה לוהט שאנחנו עושים את זה מאחורי הגב של ההורים והאחים שלה, בגלל שהיא הבחורה הכי יפה שאני שוכב איתה, בגלל שהיא הכי צעירה, בגלל שהיא הכי נגישה (שתאמינו לי, זה דבר שאני מאוד מאוד מעריך אותו. זמן פנוי זה לא משאב שיש לי בשפע), ובסופו של דבר, בגלל שהיא מוקסמת ממני (עוד יותר מהאחרות) ובגלל שהיא מוקסמת מהכסף שלי. לא שיש לי כזה הרבה, כן? אבל בהשוואה אליה? יש לי מלא. לא נעים להגיד אבל המשפחה שלה ענייה. היא חולקת עם שני האחים שלה חדר קטן פי 2 מהחדר שיש לי לבדי. זה די נורא כשחושבים על זה. וכאילו, באיזשהו מקום הקשר איתי מאפשר לה איזשהו מפלט מהחיים הלא פשוטים שלה. היא גם היחידה שאני ממש יוצא איתה למקומות, אבל זה רק כי אני מרחם עליה, כי היא ממש מעריכה את זה, וכי מתחיל להימאס לי ללכת למקומות לבד.
טוב, בכל מקרה, סטינו מהנושא. יש לי חמש "קבועות". שלוש מתוכן גרות בשכונה שלי, ושתיים לא, אבל גם השתיים שלא, לפחות גרות בעיר שלי, אחרת לא היה על מה לדבר בכלל שהן יהיו קבועות שלי.
בשישי בערב הייתי עם אחת מהקבועות שלי, אבל היא גרה בשכונת גני יער, ואמנם אני יודע לנהוג ויש לי רישיון נהיגה, אבל אתם מכירים את איך שאתם יודעים לעשות משהו מבחינה טכנית, אבל אתם לא בהכרח מאוד מוצלחים בזה? ככה זה איתי ועם נהיגה.
כשאני עם מישהי בשכונה, ואם זאת לא זאת מהדירה פה למטה (ואז אני אפילו לא צריך לצאת מהבניין בכלל אלא אם כן אנחנו הולכים לאיפשהו), אין לי בעיה להיכנס לרכב ולנסוע לאיפה שצריך.
ואם באמת אין ברירה, לא באמת-באמת יש לי כזאת בעיה גדולה להיכנס לרכב וגם לצאת מהשכונה. אני פשוט מעדיף להימנע מכך במידת האפשר, כי אני אולי יודע לנהוג ויש לי רישיון נהיגה, אבל אתם יודעים, אני פשוט לא מאוד מוצלח בזה, וזה חשוב עבור כל אדם להודות בנקודות החוזק והחולשה שלו.
ברמת העיקרון, ואם היה מדובר בכל נושא אחר, פשוט הייתי שם ***, קצת כמו מה שאני גם יודע לקשור את השרוכים בנעליים, אבל גם את זה אני עושה לא משהו, אבל מכיוון שאני כן יודע מבחינה טכנית לעשות את העבודה, אני פשוט שם *** וקושר את הקשירה לא-משהו שאני קושר, אבל כשזה מגיע לנהיגה שלי, מכיוון שמדובר בדיני נפשות, אני דווקא לוקח די ברצינות את בעיית כישורי הנהיגה הבינוניים שלי, ובדרך כלל נוהג בתוך השכונה בלבד, אלא אם כן אין ברירה. וסקס זה לא נקרא בשבילי מקרה של "אין ברירה", אבל אני הרי גם לא אסכים לפספס את זה, נכון?
אז בכל מקרה, מה עשיתי ביום שישי בערב כדי להגיע אל הבחורה בגני יער שקבעתי איתה יותר מוקדם באותו היום? את מה שאני תמיד עושה כשאני קובע סקס עם מישהי מחוץ לשכונה שלי. הזמנתי מונית, אלא מה?
ועכשיו אנחנו מגיעים אל הנקודה האמיתית של הסיפור.
לצאת למקומות לבדי, התחלתי ב-2012 כשהייתי בן 14, ואז, למעט נסיעות נדירות למדי באוטובוסים אם זה היה למרחקים קצרים לדוגמה, ומכיוון שכמובן שלא היה לי רישיון נהיגה, התניידתי באופן כמעט בלעדי במוניות (חוץ מאשר הפעמים שההורים שלי היו לוקחים אותי לאיפה שרציתי, שגם זה קרה הרבה).
בהשפעת הסרטים האמריקאים, שבהם הנוסעים יושבים במושבים האחוריים של המונית, ובמשך תקופה ממושכת, הייתי יושב מאחורה, אך הנהגים היו נועצים בי דרך המראה מבטים מסריחים-משהו ולא הבנתי מדוע.
בגיל 15, שנה שלמה מאוחר יותר, אולי קצת פחות, אולי קצת יותר, לבסוף הבנתי, ונפל לי האסימון, שישראל זה לא אמריקה, ועם כל הכבוד לכל מה שאני רואה בכל הסרטים האמריקאים, כאן בישראל הנהג רוצה להיות חבר שלך, הוא רוצה שתשב איתו מקדימה, הוא רוצה לדבר איתך. הוא רוצה להיות נהג שלך מבלי להרגיש שהוא נהג שלך. זה הכול החמימות הישראלית, הבנתם את הקטע? וכשבוחרים לשבת מאחורה, אתה יוצר איזשהו ריחוק בינך לבין נהג המונית, שנהג המונית לא רוצה בו, ואתה הופך את עצמך ללא-נגיש.
בכל מקרה, היום אני כבר ממזמן יודע מה עושים, ויושב תמיד מקדימה. למדתי את הקטע. הבנתי מה עושים. אני יושב מקדימה. אני "מכבד". הבעיה עם זה, ועם כל הכבוד לנהגי המונית, זה שאני לא חובב גדול של אנשים, ועם כל כמה שאין עם האנשים האלו שום בעיה, אני לא רוצה לדבר איתם, ואני לא רוצה לשמוע את הסיפורים המשעממים שלהם על המשפחות שלהם ועל אנשים אחרים שהם הסיעו במונית שלהם ואני לא רוצה לדבר איתם על פוליטיקה ועל אקטואליה ועל למה אני נוסע לאיפה שאני נוסע ומה שלא יהיה.
מבחינתי נהג המונית האידיאלי הוא נהג מונית שלמרות שאני יושב מקדימה, ועושה את עצמי נגיש לו בעשותי כן, הוא שותק לאורך הנסיעה, לא מדבר יותר מידי, לא שואל יותר מידי שאלות, מביא אותי מנקודה א' לנקודה ב', לוקח ממני את ה-50 או 100 או 200 או 300 שקל או מה שלא יהיה (תלוי לאיפה נסעתי. פעם אחת נסעתי בשביל סקס עד לנתניה. הנהג מונית הראשון לקח ממני 300 על הדרך לשם והנהג השני עוד 350 על הדרך חזרה, אבל הבחורה הזאת הייתה שווה כל שקל) וסלמאת כל טוב.
לצערי, ביום שישי לא היה לי את המזל הזה, אלא אם כבר, את ההפך הגמור.
ביום שישי בערב יצאתי מהבית בשביל להיפגש עם הבחורה ההיא, והזמנתי מונית. הנהג היה בערך באמצע שנות העשרים לחייו. בערך בגילי. הוא היה בעל מראה מחוספס משהו, אבל מהסוג שבנות אוהבות. הוא נראה טוב, אבל אחרת מהצורה שבה אני נראה טוב. טוב, בכל זאת-אני רוסי-אשכנזי. הוא היה מזרחי מסוג כלשהו אבל לא היה ברור לי עד הסוף המוצא שלו. התיישבתי לידו, אמרתי לו לאיפה אני צריך, ואמנם זאת לא הייתה נסיעה ארוכה. בסה"כ מהכתובת שלי בגני אביב לכתובת של הבחורה שדפקתי ביום שישי בגני יער, אבל לכל אורך הנסיעה, הבחור פשוט לא סתם את הפה.
אני רגיל לנהגי מוניות שאוהבים לדבר איתי, אבל לא ככה. הקטע העוד יותר גרוע, זה כמה משעממים היו כל הדברים שהיו לו להגיד. מה שהוא אמר בקושי הרגיש כאילו יש בו מספיק בשביל לקיים ו"להחזיק" את השיחה שהוא ניסה לנהל איתי, אבל הוא פשוט לא עצר, וגם לא נראה שהוא שם לב שהשיחה לא כל-כך זורמת, ושאני לא כל-כך בעניין. ואני גם הרי לא באמת אגיד על זה משהו או אשתיק אותו. אני אולי "ילד" בן 26, ובגילאים האלו לא תמיד יש מעצורים על הפה, אבל בכל זאת, אני ילד טוב, רוסי-אשכנזי מחונך, עם כבוד ונימוס בסיסיים כלפי כל הסובבים אותי, אז לא אמרתי כלום.
כל זה היה יכול להיות איכשהו נסבל, וכאמור, זה לא שאני חסר היכרות לחלוטין עם סיטואציות מן הסוג הזה, אבל כאמור, אפילו נהגי מוניות אחרים שמסיעים אותי לכל מיני מקומות ואוהבים לדבר, לא מדברים כל-כך הרבה, ואפילו הם לא עד כדי כך משעממים, ולכן נהג המונית האחד הזה, היה בלתי נסבל במיוחד, ואני מכריז עליו רשמית כנהג המונית הגרוע ביותר שאי-פעם שירת אותי.
הנסיעה לגני יער הרגישה כמו נצח. הדריכות, ההתרגשות, העוררות והעירנות לקראת הז*ון המתקרב, גם הם לא עזרו ולא תרמו להרגעת עצביי אל מול האיש המשעמם, המברבר ללא סוף וללא תכלית, כאילו אני והוא חברים טובים שמכירים כבר עשרים שנה, כאשר כל רצוני מן האיש הזר הזה זה שהוא יביא אותי למחוז חפצי.
הוא גם שאל אותי מה יש לי שם, במחוז חפצי, שאני צריך להגיע לשם. כמובן שלא אמרתי לו.
לבסוף ולאחר נסיעה שהייתה קצרה אבל הרגישה כמו נצח, הגענו, וסוף סוף נפטרתי ממנו.
החלק הכי גרוע, הוא שכל כמה שאני והבחורה ששכבתי איתה נהנינו, בסופו של דבר, וכל הטררם הזה, היה בשביל סקס ריק מתוכן וריק מאהבה, שהוא מטבעו סקס פחות טוב מאשר סקס עם אהבה, וסקס בלי אהבה, וסקס ריקני, זה דבר שכבר תקופה מסוימת שאני מרגיש כאילו שאני כבר באמת מתחיל לשבוע ממנו.
הההאאא...(אנחה).
אני מתגעגע לאקסית
ועכשיו דבר אחרון לפני סיום. באופן כללי, אני לא משתגע על אנשים. לאחר החוויה הלא מאוד מוצלחת שלי ביום שישי עם נהג המונית הכי גרוע שאי-פעם היה לי (בהלוך, נהג המונית בחזור היה בסדר), רק נוכחתי לדעת עד כמה שזה נכון. או שאולי לא. כי כבר הרבה שנים יש לי מחשבה מצחיקה כזאת, שמה אם זה לא באמת-באמת שיש אנשים ש"לא אוהבים אנשים", אלא מה אם פשוט יש אנשים, שפשוט עוד לא מצאו את האנשים הנכונים בשבילם? ואני לא מדבר על זוגיות, כן? אני מדבר על הרמה החברתית באופן כללי.
לי, באופן אישי, אין הרבה חברים, אין לי הרבה אנשים שאני מעריך. יש כמה אנשים מימי בית-הספר שאני עוד מדבר איתם, יש את הבחורות שאני שוכב איתן, יש לי את המשפחה, יש עוד כמה, אבל זה עדיין לא מספיק אנשים. וגם מה שיש איתם, זה עדיין לא בדיוק מרגיש כמו מה שצריך להיות. וזה לא באמת כזה מפריע לי כי אני בן-אדם שמאוד אוהב ומעריך את הלבד שלו, אבל אתם יודעים, לפעמים זה כן מפריע
מה אם עוד לא מצאתי את האנשים הנכונים בשבילי?
אני מתכוון לעשות את זה, אתם יודעים. אני מתכוון למצוא את "האנשים הנכונים בשבילי". חלקם יהיו חברים שלי לכל דבר ועניין, אבל את חלקם, אני אהפוך למשרתים שלי כשאני אהיה עשיר, ואחד מהאנשים האלו, לדוגמה, יהיה הנהג הקבוע שלי.
כשאני אהיה עשיר, ויהיו לי משרתים, אני לא אסע יותר במוניות, כאשר אני לא יודע על מי אני הולך ליפול בכל פעם, אלא יהיה לי נהג פרטי. הנהג הפרטי שלי, המשרתים שלי, והחברים שלי בכלל, אלו יהיו אנשים, שלא כמו עם רוב האנשים, אלו יהיו אנשים שדווקא ימצאו חן בעיניי. הנהג הפרטי שיהיה לי לא יז**ן לי בשכל. הוא ידע לשתוק כשצריך. וגם אם לא, אז אני אשתיק אותו, אבל זה יהיה בסדר, כי אנחנו נהיה מספיק קרובים ומספיק חברים כדי שאני אוכל להשתיק אותו מבלי שהוא ייפגע מזה ומבלי שאני רגיש שפגעתי בו. הוא לא ייפגע או ישלח מבטים מסריחים כאשר אבחר לשבת מאחורה, אבל לפעמים אני אשב מקדימה, כי זה באמת יהיה מישהו שאני מרגיש בנוח איתו ושכיף לי איתו וכיף לי להיות איתו וכיף לי לדבר איתו. ואין הרבה אנשים שאני מרגיש איתם ככה, שזה כאילו כל הקטע. וככה יהיה הנהג הפרטי שלי. ככה יהיו כל המשרתים שלי והאנשים שעובדים בשבילי. וככה גם יהיו כל החברים החדשים שלי, מה שיאפשר לי להיפטר מהחברים הלא טובים מספיק, והלא רבים מספיק, שיש לי עכשיו.
בגילוי לב,
מאור.
אם לדייק את דבריי, רוב הקבועות שלי, שלוש מתוך...נראה לי איזה חמש שאנחנו יכולים לקרוא להן ככה, ממש גרות בשכונה שלי, כאשר אחת מהן, כמה נוח, ממש גרה בקומה הראשונה של הבניין שלי, ואני מז**ן אותה מאחורי הגב של אבא שלה, אמא שלה ושני האחים שלה, מה שרק הופך את כל העניין לאפילו עוד יותר לוהט.
בעצם, עכשיו כשאני חושב על זה, אני מניח שאנחנו יכולים להגיד שהיא המועדפת עליי. המועדפת עליי בגלל כמה שזה לוהט שאנחנו עושים את זה מאחורי הגב של ההורים והאחים שלה, בגלל שהיא הבחורה הכי יפה שאני שוכב איתה, בגלל שהיא הכי צעירה, בגלל שהיא הכי נגישה (שתאמינו לי, זה דבר שאני מאוד מאוד מעריך אותו. זמן פנוי זה לא משאב שיש לי בשפע), ובסופו של דבר, בגלל שהיא מוקסמת ממני (עוד יותר מהאחרות) ובגלל שהיא מוקסמת מהכסף שלי. לא שיש לי כזה הרבה, כן? אבל בהשוואה אליה? יש לי מלא. לא נעים להגיד אבל המשפחה שלה ענייה. היא חולקת עם שני האחים שלה חדר קטן פי 2 מהחדר שיש לי לבדי. זה די נורא כשחושבים על זה. וכאילו, באיזשהו מקום הקשר איתי מאפשר לה איזשהו מפלט מהחיים הלא פשוטים שלה. היא גם היחידה שאני ממש יוצא איתה למקומות, אבל זה רק כי אני מרחם עליה, כי היא ממש מעריכה את זה, וכי מתחיל להימאס לי ללכת למקומות לבד.
טוב, בכל מקרה, סטינו מהנושא. יש לי חמש "קבועות". שלוש מתוכן גרות בשכונה שלי, ושתיים לא, אבל גם השתיים שלא, לפחות גרות בעיר שלי, אחרת לא היה על מה לדבר בכלל שהן יהיו קבועות שלי.
בשישי בערב הייתי עם אחת מהקבועות שלי, אבל היא גרה בשכונת גני יער, ואמנם אני יודע לנהוג ויש לי רישיון נהיגה, אבל אתם מכירים את איך שאתם יודעים לעשות משהו מבחינה טכנית, אבל אתם לא בהכרח מאוד מוצלחים בזה? ככה זה איתי ועם נהיגה.
כשאני עם מישהי בשכונה, ואם זאת לא זאת מהדירה פה למטה (ואז אני אפילו לא צריך לצאת מהבניין בכלל אלא אם כן אנחנו הולכים לאיפשהו), אין לי בעיה להיכנס לרכב ולנסוע לאיפה שצריך.
ואם באמת אין ברירה, לא באמת-באמת יש לי כזאת בעיה גדולה להיכנס לרכב וגם לצאת מהשכונה. אני פשוט מעדיף להימנע מכך במידת האפשר, כי אני אולי יודע לנהוג ויש לי רישיון נהיגה, אבל אתם יודעים, אני פשוט לא מאוד מוצלח בזה, וזה חשוב עבור כל אדם להודות בנקודות החוזק והחולשה שלו.
ברמת העיקרון, ואם היה מדובר בכל נושא אחר, פשוט הייתי שם ***, קצת כמו מה שאני גם יודע לקשור את השרוכים בנעליים, אבל גם את זה אני עושה לא משהו, אבל מכיוון שאני כן יודע מבחינה טכנית לעשות את העבודה, אני פשוט שם *** וקושר את הקשירה לא-משהו שאני קושר, אבל כשזה מגיע לנהיגה שלי, מכיוון שמדובר בדיני נפשות, אני דווקא לוקח די ברצינות את בעיית כישורי הנהיגה הבינוניים שלי, ובדרך כלל נוהג בתוך השכונה בלבד, אלא אם כן אין ברירה. וסקס זה לא נקרא בשבילי מקרה של "אין ברירה", אבל אני הרי גם לא אסכים לפספס את זה, נכון?
אז בכל מקרה, מה עשיתי ביום שישי בערב כדי להגיע אל הבחורה בגני יער שקבעתי איתה יותר מוקדם באותו היום? את מה שאני תמיד עושה כשאני קובע סקס עם מישהי מחוץ לשכונה שלי. הזמנתי מונית, אלא מה?
ועכשיו אנחנו מגיעים אל הנקודה האמיתית של הסיפור.
לצאת למקומות לבדי, התחלתי ב-2012 כשהייתי בן 14, ואז, למעט נסיעות נדירות למדי באוטובוסים אם זה היה למרחקים קצרים לדוגמה, ומכיוון שכמובן שלא היה לי רישיון נהיגה, התניידתי באופן כמעט בלעדי במוניות (חוץ מאשר הפעמים שההורים שלי היו לוקחים אותי לאיפה שרציתי, שגם זה קרה הרבה).
בהשפעת הסרטים האמריקאים, שבהם הנוסעים יושבים במושבים האחוריים של המונית, ובמשך תקופה ממושכת, הייתי יושב מאחורה, אך הנהגים היו נועצים בי דרך המראה מבטים מסריחים-משהו ולא הבנתי מדוע.
בגיל 15, שנה שלמה מאוחר יותר, אולי קצת פחות, אולי קצת יותר, לבסוף הבנתי, ונפל לי האסימון, שישראל זה לא אמריקה, ועם כל הכבוד לכל מה שאני רואה בכל הסרטים האמריקאים, כאן בישראל הנהג רוצה להיות חבר שלך, הוא רוצה שתשב איתו מקדימה, הוא רוצה לדבר איתך. הוא רוצה להיות נהג שלך מבלי להרגיש שהוא נהג שלך. זה הכול החמימות הישראלית, הבנתם את הקטע? וכשבוחרים לשבת מאחורה, אתה יוצר איזשהו ריחוק בינך לבין נהג המונית, שנהג המונית לא רוצה בו, ואתה הופך את עצמך ללא-נגיש.
בכל מקרה, היום אני כבר ממזמן יודע מה עושים, ויושב תמיד מקדימה. למדתי את הקטע. הבנתי מה עושים. אני יושב מקדימה. אני "מכבד". הבעיה עם זה, ועם כל הכבוד לנהגי המונית, זה שאני לא חובב גדול של אנשים, ועם כל כמה שאין עם האנשים האלו שום בעיה, אני לא רוצה לדבר איתם, ואני לא רוצה לשמוע את הסיפורים המשעממים שלהם על המשפחות שלהם ועל אנשים אחרים שהם הסיעו במונית שלהם ואני לא רוצה לדבר איתם על פוליטיקה ועל אקטואליה ועל למה אני נוסע לאיפה שאני נוסע ומה שלא יהיה.
מבחינתי נהג המונית האידיאלי הוא נהג מונית שלמרות שאני יושב מקדימה, ועושה את עצמי נגיש לו בעשותי כן, הוא שותק לאורך הנסיעה, לא מדבר יותר מידי, לא שואל יותר מידי שאלות, מביא אותי מנקודה א' לנקודה ב', לוקח ממני את ה-50 או 100 או 200 או 300 שקל או מה שלא יהיה (תלוי לאיפה נסעתי. פעם אחת נסעתי בשביל סקס עד לנתניה. הנהג מונית הראשון לקח ממני 300 על הדרך לשם והנהג השני עוד 350 על הדרך חזרה, אבל הבחורה הזאת הייתה שווה כל שקל) וסלמאת כל טוב.
לצערי, ביום שישי לא היה לי את המזל הזה, אלא אם כבר, את ההפך הגמור.
ביום שישי בערב יצאתי מהבית בשביל להיפגש עם הבחורה ההיא, והזמנתי מונית. הנהג היה בערך באמצע שנות העשרים לחייו. בערך בגילי. הוא היה בעל מראה מחוספס משהו, אבל מהסוג שבנות אוהבות. הוא נראה טוב, אבל אחרת מהצורה שבה אני נראה טוב. טוב, בכל זאת-אני רוסי-אשכנזי. הוא היה מזרחי מסוג כלשהו אבל לא היה ברור לי עד הסוף המוצא שלו. התיישבתי לידו, אמרתי לו לאיפה אני צריך, ואמנם זאת לא הייתה נסיעה ארוכה. בסה"כ מהכתובת שלי בגני אביב לכתובת של הבחורה שדפקתי ביום שישי בגני יער, אבל לכל אורך הנסיעה, הבחור פשוט לא סתם את הפה.
אני רגיל לנהגי מוניות שאוהבים לדבר איתי, אבל לא ככה. הקטע העוד יותר גרוע, זה כמה משעממים היו כל הדברים שהיו לו להגיד. מה שהוא אמר בקושי הרגיש כאילו יש בו מספיק בשביל לקיים ו"להחזיק" את השיחה שהוא ניסה לנהל איתי, אבל הוא פשוט לא עצר, וגם לא נראה שהוא שם לב שהשיחה לא כל-כך זורמת, ושאני לא כל-כך בעניין. ואני גם הרי לא באמת אגיד על זה משהו או אשתיק אותו. אני אולי "ילד" בן 26, ובגילאים האלו לא תמיד יש מעצורים על הפה, אבל בכל זאת, אני ילד טוב, רוסי-אשכנזי מחונך, עם כבוד ונימוס בסיסיים כלפי כל הסובבים אותי, אז לא אמרתי כלום.
כל זה היה יכול להיות איכשהו נסבל, וכאמור, זה לא שאני חסר היכרות לחלוטין עם סיטואציות מן הסוג הזה, אבל כאמור, אפילו נהגי מוניות אחרים שמסיעים אותי לכל מיני מקומות ואוהבים לדבר, לא מדברים כל-כך הרבה, ואפילו הם לא עד כדי כך משעממים, ולכן נהג המונית האחד הזה, היה בלתי נסבל במיוחד, ואני מכריז עליו רשמית כנהג המונית הגרוע ביותר שאי-פעם שירת אותי.
הנסיעה לגני יער הרגישה כמו נצח. הדריכות, ההתרגשות, העוררות והעירנות לקראת הז*ון המתקרב, גם הם לא עזרו ולא תרמו להרגעת עצביי אל מול האיש המשעמם, המברבר ללא סוף וללא תכלית, כאילו אני והוא חברים טובים שמכירים כבר עשרים שנה, כאשר כל רצוני מן האיש הזר הזה זה שהוא יביא אותי למחוז חפצי.
הוא גם שאל אותי מה יש לי שם, במחוז חפצי, שאני צריך להגיע לשם. כמובן שלא אמרתי לו.
לבסוף ולאחר נסיעה שהייתה קצרה אבל הרגישה כמו נצח, הגענו, וסוף סוף נפטרתי ממנו.
החלק הכי גרוע, הוא שכל כמה שאני והבחורה ששכבתי איתה נהנינו, בסופו של דבר, וכל הטררם הזה, היה בשביל סקס ריק מתוכן וריק מאהבה, שהוא מטבעו סקס פחות טוב מאשר סקס עם אהבה, וסקס בלי אהבה, וסקס ריקני, זה דבר שכבר תקופה מסוימת שאני מרגיש כאילו שאני כבר באמת מתחיל לשבוע ממנו.
הההאאא...(אנחה).
אני מתגעגע לאקסית
ועכשיו דבר אחרון לפני סיום. באופן כללי, אני לא משתגע על אנשים. לאחר החוויה הלא מאוד מוצלחת שלי ביום שישי עם נהג המונית הכי גרוע שאי-פעם היה לי (בהלוך, נהג המונית בחזור היה בסדר), רק נוכחתי לדעת עד כמה שזה נכון. או שאולי לא. כי כבר הרבה שנים יש לי מחשבה מצחיקה כזאת, שמה אם זה לא באמת-באמת שיש אנשים ש"לא אוהבים אנשים", אלא מה אם פשוט יש אנשים, שפשוט עוד לא מצאו את האנשים הנכונים בשבילם? ואני לא מדבר על זוגיות, כן? אני מדבר על הרמה החברתית באופן כללי.
לי, באופן אישי, אין הרבה חברים, אין לי הרבה אנשים שאני מעריך. יש כמה אנשים מימי בית-הספר שאני עוד מדבר איתם, יש את הבחורות שאני שוכב איתן, יש לי את המשפחה, יש עוד כמה, אבל זה עדיין לא מספיק אנשים. וגם מה שיש איתם, זה עדיין לא בדיוק מרגיש כמו מה שצריך להיות. וזה לא באמת כזה מפריע לי כי אני בן-אדם שמאוד אוהב ומעריך את הלבד שלו, אבל אתם יודעים, לפעמים זה כן מפריע
מה אם עוד לא מצאתי את האנשים הנכונים בשבילי?
אני מתכוון לעשות את זה, אתם יודעים. אני מתכוון למצוא את "האנשים הנכונים בשבילי". חלקם יהיו חברים שלי לכל דבר ועניין, אבל את חלקם, אני אהפוך למשרתים שלי כשאני אהיה עשיר, ואחד מהאנשים האלו, לדוגמה, יהיה הנהג הקבוע שלי.
כשאני אהיה עשיר, ויהיו לי משרתים, אני לא אסע יותר במוניות, כאשר אני לא יודע על מי אני הולך ליפול בכל פעם, אלא יהיה לי נהג פרטי. הנהג הפרטי שלי, המשרתים שלי, והחברים שלי בכלל, אלו יהיו אנשים, שלא כמו עם רוב האנשים, אלו יהיו אנשים שדווקא ימצאו חן בעיניי. הנהג הפרטי שיהיה לי לא יז**ן לי בשכל. הוא ידע לשתוק כשצריך. וגם אם לא, אז אני אשתיק אותו, אבל זה יהיה בסדר, כי אנחנו נהיה מספיק קרובים ומספיק חברים כדי שאני אוכל להשתיק אותו מבלי שהוא ייפגע מזה ומבלי שאני רגיש שפגעתי בו. הוא לא ייפגע או ישלח מבטים מסריחים כאשר אבחר לשבת מאחורה, אבל לפעמים אני אשב מקדימה, כי זה באמת יהיה מישהו שאני מרגיש בנוח איתו ושכיף לי איתו וכיף לי להיות איתו וכיף לי לדבר איתו. ואין הרבה אנשים שאני מרגיש איתם ככה, שזה כאילו כל הקטע. וככה יהיה הנהג הפרטי שלי. ככה יהיו כל המשרתים שלי והאנשים שעובדים בשבילי. וככה גם יהיו כל החברים החדשים שלי, מה שיאפשר לי להיפטר מהחברים הלא טובים מספיק, והלא רבים מספיק, שיש לי עכשיו.
בגילוי לב,
מאור.
