Meijen Shaggy
New member
מחונן מתבלה? ../images/Emo15.gif
מחונן מתבלה?
שלום, קוראים לי מעין ואני בן 17 וחצי. אי-שם בכיתה ג' (או שאולי זה היה ב'?) המורה נכנסה לכיתה, וחילקה לכל התלמידים מבחנים שנועדו לאיתור מחוננים. אני זוכר את המבחנים האלה כקלים למדי (למשל, היה טקסט על ציור החמניות של ואן גוך ועל כך שהוא אוהב לצייר דברים צהובים, ולאחר מכן שאלה "מה ואן גוך היה בוחר לצייר?": תפוחים, ענבים, יער או שדה חיטה...). עברתי את המבחן הזה (אני ועוד כ-5 תלמידים מהכיתה), ונשלחתי לעשות מבחן נוסף - הפעם לא בבי"ס אלא במקום אחר (מחוק לי לגמרי מהזיכרון איפה זה היה). הפעם השאלות היו יותר קשות, וטעיתי במספר מקומות (כתבתי, למשל, שמצרים היא באסיה ושעמוס עוז זכה בפרס נובל). אף על פי כן, לאחר כמה חודשים קיבלתי הביתה מכתב שמבשר לי שאני "מחונן", והחל מכיתה ד' למדתי יום אחד בשבוע במכללת בית-ברל, במסגרת תכנית המחוננים שמתקיימת שם. בכיתה ז' נשרתי מהמסגרת הזו, כי זה הקשה עליי להפסיד יום שלם כל שבוע. היום, כמו שכתבתי בהתחלה, אני בן 17 וכבר סיימתי כיתה י"ב. והשאלה שלי היא כזו: האם זה הגיוני שיש בי עדיין מאותה "מחוננות" שאובחנה אצלי לפני כמעט 10 שנים? האם להיות מחונן זה מאפיין של גיל מסוים, ולאחר מכן הוא פשוט מתפוגג? אני לא רואה או מרגיש (כמעט) בשום הבדל ביני ובין שאר בני גילי, משום בחינה. כלומר, מובן שיש אינטליגנטים יותר ופחות - אבל זה עובדה שיש לא מעט חברים שלי שלא עברו את המבחנים הנ"ל, ובכל זאת הם משתווים ואף מתעלים עליי בחריפות שכלם. אשמח לשמוע דיעותיכם בעניין.
מחונן מתבלה?
שלום, קוראים לי מעין ואני בן 17 וחצי. אי-שם בכיתה ג' (או שאולי זה היה ב'?) המורה נכנסה לכיתה, וחילקה לכל התלמידים מבחנים שנועדו לאיתור מחוננים. אני זוכר את המבחנים האלה כקלים למדי (למשל, היה טקסט על ציור החמניות של ואן גוך ועל כך שהוא אוהב לצייר דברים צהובים, ולאחר מכן שאלה "מה ואן גוך היה בוחר לצייר?": תפוחים, ענבים, יער או שדה חיטה...). עברתי את המבחן הזה (אני ועוד כ-5 תלמידים מהכיתה), ונשלחתי לעשות מבחן נוסף - הפעם לא בבי"ס אלא במקום אחר (מחוק לי לגמרי מהזיכרון איפה זה היה). הפעם השאלות היו יותר קשות, וטעיתי במספר מקומות (כתבתי, למשל, שמצרים היא באסיה ושעמוס עוז זכה בפרס נובל). אף על פי כן, לאחר כמה חודשים קיבלתי הביתה מכתב שמבשר לי שאני "מחונן", והחל מכיתה ד' למדתי יום אחד בשבוע במכללת בית-ברל, במסגרת תכנית המחוננים שמתקיימת שם. בכיתה ז' נשרתי מהמסגרת הזו, כי זה הקשה עליי להפסיד יום שלם כל שבוע. היום, כמו שכתבתי בהתחלה, אני בן 17 וכבר סיימתי כיתה י"ב. והשאלה שלי היא כזו: האם זה הגיוני שיש בי עדיין מאותה "מחוננות" שאובחנה אצלי לפני כמעט 10 שנים? האם להיות מחונן זה מאפיין של גיל מסוים, ולאחר מכן הוא פשוט מתפוגג? אני לא רואה או מרגיש (כמעט) בשום הבדל ביני ובין שאר בני גילי, משום בחינה. כלומר, מובן שיש אינטליגנטים יותר ופחות - אבל זה עובדה שיש לא מעט חברים שלי שלא עברו את המבחנים הנ"ל, ובכל זאת הם משתווים ואף מתעלים עליי בחריפות שכלם. אשמח לשמוע דיעותיכם בעניין.