עוד אחד וזהו להיום
מאת : עתליה בוימל לראשונה מזדמן לנו, האזרחים בישראל, להכריע ישירות בין סיכוי לשלום לבין סכנת מלחמה. משאל העם שבו נידרש לקבל או לדחות הסכם, שפרטיו עדיין לא ידועים, יחייב את האזרח והאזרחית האחראים להשיב תשובות לשתי שאלות קרדינליות: א. עבור מה, אם בכלל, ראוי שהפרט יוותר על זכותו לחיות? ב. איזו עמדה עלי, בתור אזרח, לנקוט במשאל העם כדי להבטיח שחייו של הפרט לא יסוכנו בשדה הקרב, אלא רק כשיש הכרח בכך ועל מה שנראה לי חשוב יותר מהם? התשובה לשאלה הראשונה היא תשובה ערכית ואנו משיבים עליה מתוך שאנו מציבים החיים הפיסיים של הפרט ביחס לערכים אחרים. השאלה השניה היא שאלה פרגמטית שאנו נדרשים להשיב עליה בתנאים של חוסר ודאות, מתוך הערכת סיכויים וסיכונים, ומתוך השקפה כלשהי שאמצנו לנו באופן בררני, על הסיבות למלחמה. בציבוריות הישראלית קימות היום לפחות ארבע השקפות, שכל אחת מהן היא קומבינציה של תשובות נבדלות לשתי השאלות: א`` .לא נרד מרמת הגולן, בכל מצב, בכל מקרה ובכל מחיר.`` זו סיסמת מטה המאבק נגד הנסיגה מהגולן, ושותפים במאבקם, ויש להם דרישה דומה ביחס לאיזורים גיאוגרפים אחרים, גם תושבי יש``ע. הם אומרים, למעשה, כי יתנגדו לוותר על שטחים מסויימים שלא היו בריבונותנו לפני מלחמת 1967 גם אם ידעו בוודאות מוחלטת כי יש בכך כדי לגרום למלחמה. על פי השקפתם, ראוי לשלם עבורם בחיים. ב`` .בעד לרדת מהגולן, בכל מצב, בכל מקרה ובכל מחיר.`` זו השקפה היפותטית, אך אפשרית, שיכולה להשתמע מהפגנת הנגד שמתכננים אירגוני השלום בתגובה להפגנת ``המועצה הלאומית למען הגולן.`` מי שטוען כי הוא בעד השלום בכל מחיר, אומר, למעשה, כי הוא מתנגד למלחמה גם במחיר אובדן עצמאותנו המדינית. מבחינתו החיים הפיסיים של הפרטים חשובים יותר מקיומנו כעם עצמאי בארצו. נראה כי מרבית האזרחים, ויש רבים כאלה גם במה שאנו מכנים ``ימין,`` המגדירים את עצמם כרודפי שלום ורואים במלחמה עוול. המלחמה על פי השקפתם היא, כלשונו של ט.ה. גרין ``השמדה המונית של הזכות לחיות.`` על פי השקפתם החיים הם ערך עד כדי כך חשוב שאפילו לפרט עצמו אין הזכות לוותר עליהם. יחד עם זאת, הם יצדיקו מלחמה כשהיא האמצעי היחיד שיבטיח עצמאות מדינית כנגד התוקפן. המחלוקת בין רודפי שלום מ ``שמאל,`` לבין רודפי שלום מ ``ימין`` היא בשאלה כיצד ניתן להבטיח עצמאות מדינית ללא מלחמה. ג. רודפי השלום ב ``שמאל`` סבורים כי רק ויתורים טריטוריאלים על שטחים שנכבשו במלחמת 1967 יאפשרו לנו להשיג שלום צודק ובר קימא בו תובטח עצמאותנו המדינית לאורך זמן. הם מתבססים על האנלוגיה ההיסטורית של חוזה ורסאי לפיה דוקא תנאי כניעתה המשפילים של גרמניה לאחר מלחמת העולם הראשונה שנועדו להעניש אותה על תוקפנותה, הם שגרמו לה ליזום את מלחמת העולם השניה ובכך לשקם את כבודה הלאומי שנרמס. ד. רודפי השלום ב ``ימין`` סבורים שהסכם שלום שיכלול ויתורים טריטוריאלים הוא שיגרום בסופו של דבר לאיום על עצמאותנו המדינית, מה שיחייב אותנו להלחם על הגנתה. הם משתמשים באנלוגיה ההיסטורית של הסכם מינכן, לפיה כניעה להיטלר בדרישתו לקבל את חבל הסודטים, גררה אחריה דרישות נוספות, שכן עם האוכל בא התיאבון. מבין המדינות, מי שלא היתה מוכנה להכנע לדרישות נוספות של התוקפן, נאלצה להלחם. אזרחי ישראל שידרשו להכריע במשאל העם, בעד ונגד הסכם שיובא בפניהם, עשויים מתוך מחדל או מעשה, מתוך כוונה תחילה או משגה בהערכת הסיכויים והסיכונים, מתוך בורות או בגלל חוסר מוסריות, להביא לתוצאה שבסופו של דבר תגרום למלחמה. כדי שאזרחי מדינת ישראל ינהגו מתוך אחריות וכדי שיהיה למשאל תוקף מוסרי, יש להבטיח, לפחות באופן תיאורטי, כי כל אזרח ואזרחית שייקראו להשתתף בו יהיו אלה שישלמו באותה מלחמה לשדה הקרב: הם ולא ילדיהם, הם ולא ילדים של אחרים.
מאת : עתליה בוימל לראשונה מזדמן לנו, האזרחים בישראל, להכריע ישירות בין סיכוי לשלום לבין סכנת מלחמה. משאל העם שבו נידרש לקבל או לדחות הסכם, שפרטיו עדיין לא ידועים, יחייב את האזרח והאזרחית האחראים להשיב תשובות לשתי שאלות קרדינליות: א. עבור מה, אם בכלל, ראוי שהפרט יוותר על זכותו לחיות? ב. איזו עמדה עלי, בתור אזרח, לנקוט במשאל העם כדי להבטיח שחייו של הפרט לא יסוכנו בשדה הקרב, אלא רק כשיש הכרח בכך ועל מה שנראה לי חשוב יותר מהם? התשובה לשאלה הראשונה היא תשובה ערכית ואנו משיבים עליה מתוך שאנו מציבים החיים הפיסיים של הפרט ביחס לערכים אחרים. השאלה השניה היא שאלה פרגמטית שאנו נדרשים להשיב עליה בתנאים של חוסר ודאות, מתוך הערכת סיכויים וסיכונים, ומתוך השקפה כלשהי שאמצנו לנו באופן בררני, על הסיבות למלחמה. בציבוריות הישראלית קימות היום לפחות ארבע השקפות, שכל אחת מהן היא קומבינציה של תשובות נבדלות לשתי השאלות: א`` .לא נרד מרמת הגולן, בכל מצב, בכל מקרה ובכל מחיר.`` זו סיסמת מטה המאבק נגד הנסיגה מהגולן, ושותפים במאבקם, ויש להם דרישה דומה ביחס לאיזורים גיאוגרפים אחרים, גם תושבי יש``ע. הם אומרים, למעשה, כי יתנגדו לוותר על שטחים מסויימים שלא היו בריבונותנו לפני מלחמת 1967 גם אם ידעו בוודאות מוחלטת כי יש בכך כדי לגרום למלחמה. על פי השקפתם, ראוי לשלם עבורם בחיים. ב`` .בעד לרדת מהגולן, בכל מצב, בכל מקרה ובכל מחיר.`` זו השקפה היפותטית, אך אפשרית, שיכולה להשתמע מהפגנת הנגד שמתכננים אירגוני השלום בתגובה להפגנת ``המועצה הלאומית למען הגולן.`` מי שטוען כי הוא בעד השלום בכל מחיר, אומר, למעשה, כי הוא מתנגד למלחמה גם במחיר אובדן עצמאותנו המדינית. מבחינתו החיים הפיסיים של הפרטים חשובים יותר מקיומנו כעם עצמאי בארצו. נראה כי מרבית האזרחים, ויש רבים כאלה גם במה שאנו מכנים ``ימין,`` המגדירים את עצמם כרודפי שלום ורואים במלחמה עוול. המלחמה על פי השקפתם היא, כלשונו של ט.ה. גרין ``השמדה המונית של הזכות לחיות.`` על פי השקפתם החיים הם ערך עד כדי כך חשוב שאפילו לפרט עצמו אין הזכות לוותר עליהם. יחד עם זאת, הם יצדיקו מלחמה כשהיא האמצעי היחיד שיבטיח עצמאות מדינית כנגד התוקפן. המחלוקת בין רודפי שלום מ ``שמאל,`` לבין רודפי שלום מ ``ימין`` היא בשאלה כיצד ניתן להבטיח עצמאות מדינית ללא מלחמה. ג. רודפי השלום ב ``שמאל`` סבורים כי רק ויתורים טריטוריאלים על שטחים שנכבשו במלחמת 1967 יאפשרו לנו להשיג שלום צודק ובר קימא בו תובטח עצמאותנו המדינית לאורך זמן. הם מתבססים על האנלוגיה ההיסטורית של חוזה ורסאי לפיה דוקא תנאי כניעתה המשפילים של גרמניה לאחר מלחמת העולם הראשונה שנועדו להעניש אותה על תוקפנותה, הם שגרמו לה ליזום את מלחמת העולם השניה ובכך לשקם את כבודה הלאומי שנרמס. ד. רודפי השלום ב ``ימין`` סבורים שהסכם שלום שיכלול ויתורים טריטוריאלים הוא שיגרום בסופו של דבר לאיום על עצמאותנו המדינית, מה שיחייב אותנו להלחם על הגנתה. הם משתמשים באנלוגיה ההיסטורית של הסכם מינכן, לפיה כניעה להיטלר בדרישתו לקבל את חבל הסודטים, גררה אחריה דרישות נוספות, שכן עם האוכל בא התיאבון. מבין המדינות, מי שלא היתה מוכנה להכנע לדרישות נוספות של התוקפן, נאלצה להלחם. אזרחי ישראל שידרשו להכריע במשאל העם, בעד ונגד הסכם שיובא בפניהם, עשויים מתוך מחדל או מעשה, מתוך כוונה תחילה או משגה בהערכת הסיכויים והסיכונים, מתוך בורות או בגלל חוסר מוסריות, להביא לתוצאה שבסופו של דבר תגרום למלחמה. כדי שאזרחי מדינת ישראל ינהגו מתוך אחריות וכדי שיהיה למשאל תוקף מוסרי, יש להבטיח, לפחות באופן תיאורטי, כי כל אזרח ואזרחית שייקראו להשתתף בו יהיו אלה שישלמו באותה מלחמה לשדה הקרב: הם ולא ילדיהם, הם ולא ילדים של אחרים.