הו מר לי מר, לבי היום עליי רע...
מבין השירים שגבריאלוב הלחין לאיינשטיין, זה האהוב עליי מכולם. שיר מדהים, כזה שאני מסוגלת לדמוע כשאני שומעת אותו, אבל בעיבוד המקורי עם הפסנתר, הכינור, החליל... ופה
שחטו אותו. עיבוד נוראי וביצוע סתמי, כפי שגבריאלוב אמר לו, הוא סתם שר, הוא לא באמת מגיש את המילים. זה נשמע כמו פסטיבל זמר ים תיכוני בחולון.
שרית אמרה "אחלה מילים ואחלה שירה" וזה כ"כ לא שיר של אחלה וגם לא של חפלה...
זו בלדה של משורר. אני לא מודה למוש שבחר את השיר הזה שפשוט גדול עליו בכמה מידות. זה לא שיר של ילד בן 17, אין לו מושג מה הוא שר, לא הייתה שם שום רגישות, שום תחושה שבאמת מר לו היום או שהוא שר על אהבתו. כלום. זה היה כ"כ רע שרק על זה הייתי שמחה לו היה עוזב היום (ואם אפשר שמוש יעזוב בעונה הבאה, תודה
).
ועכשיו, לפתוח רמקולים, להישען לאחור בכיסא, להירגע ולהקשיב לאיך עשו זאת נכון: