בשמחה... אני חושבת שפעם כבר סיפרתי קצת
אז הסיפור שלי... מבחורה צעירה ונמרצת, עם המון חברים ובילויים מצאתי את עצמי משקיעה את כל כולי בקריירה צבאית. עבדתי שעות על גבי שעות, בלחץ ועומס, בשעות הלילה המאוחרות, לילות לבנים, ומעט מאוד בילויים וכך בשלב מסוים הלחץ גבר עליי והגוף הראה את סימניו, אושפזתי למס' ימים, כאבי בטן, התעלפויות, הזעות, דפיקות לב ואף אחד לא יודע מה קרה לי, "הכל תקין, את בריאה" אומרים הרופאים ואני בפנים יודעת שאני פשוט לא מסוגלת יותר...ואולי זו פשוט חרדה? או התמוטטות עצבים?! החלטתי לקחת חופשה קצרה ונסעתי לטיול בתאילנד עם חברה. שם לראשונה, מזה שנה לא כאבה לי הבטן, לא התעלפתי, ופשוט חייכתי. הבנתי שיש חיים!! חזרתי מהחופשה הקצרה והנפלאה שהייתה לי והחלטתי שמשהו צריך להשתנות ושקריירה צבאית היא כנראה לא הדרך בשבילי... לאימי יש מכר שהוא גרפולוג ומתוך סקרנות העברנו לו מכתב קטן שכתבתי. הוא לא יודע מי הכותבת ובין יתר הדברים שכתב הוא ראה בי יכולות ריפוי, יכולות הרגעה והוא המליץ לי לעבוד בתחום הרפואי ולעבוד עם אנשים. לא ייחסתי לכך חשיבות ואמרתי לאימי "ריפוי?? מי יתחיל עכשיו ללמוד רפואה?? " מס' חודשים לאחר מכן הייתי במסיבה נחמדה והייתה שם קוראת בקלפים ושוב ה"סקרנות הרגה את החתול..."
היא פתחה לי בקלפים ובין יתר הדברים היא המליצה לי לעבוד עם אנשים, לעבוד במגע, לעבוד בריפוי... ושוב, לא חיברתי בין הדברים ולא ייחסתי לזה חשיבות אפילו לא היה לי מושג על מה היא מדברת... כחודשיים לאחר מכן נסעתי לסופ"ש של ספא ופינוקים ובמקום עיסוי החלטתי לנסות רפלקסולוגיה...מוזר לא?! רפלקסולוגיה? זה לא העיסוי הזה בכפות הרגליים?? בתום טיפול הייתי רגועה להפליא והמטפלת שאלה שאם היא יכולה להמליץ לי על משהו? עניתי "בשמחה" והיא המליצה לי לעבוד עם אנשים ושהיא חושבת שתחום המגע יעשה לי רק טוב... החיים התגלגלו, עברו עוד כמה חודשים, התחלתי לעבוד בחברת חשמל, סיימתי תואר 1 בבר אילן, הייתי מאושרת אבל משהו היה לי חסר. המצב הרפואי שלי השתפר אך עדיין ידעתי שמשהו לא תקין. אחרי בדיקות רבות ושונות גיליתי שיש לי CIN3 שזהו למעשה השלב הסופי לפני סרטן צוואר הרחם. זה הכה בי קשות, והרופאים לא האמינו שבחורה כ"כ צעירה נמצאת במצב הזה כי זה שכיח בקרב נשים מעל גיל 40. הגיעו 4 רופאים להתייעצות ובסופו של דבר עברתי ניתוח ומאז אני במעקבים. ואז בוקר אחד, התעוררתי בהחלטה שאני הולכת ללמוד רפלקסולוגיה! התקשרתי למס' בתי ספר, התעניינתי, שאלתי ומיד החלטתי. לא הלכתי ליום פתוח, לא ידעתי מי המורה שילמד ולא מהם החובות-עבודות? מבחנים? פשוט ידעתי שאני רוצה ללמוד! הגעתי ללימודים, מאושרת מעצם ההחלטה ומאז אני שבוייה בקסם שנקרא רפלקסולוגיה... מהשיעור הראשון הייתה לי כימיה וחיבור עם המורה, נפעמתי מכל שיעור, שאבתי כל פיסת מידע, ובעיקר השנתנתי... אחד מחבריי לכיתה קורא לי "מעיין המשודרגת"
היום אני יודעת לחבר ולהגיד שכל האירועים שקרו לי באותה תקופה הובילו אותי ללמוד רפלקסולוגיה ושזה למעשה היה השינוי שהייתי זקוקה לו בחיי. המעקבים הרפואיים הם חלק ממני, אני מקבלת את המצב ויודעת ש"המחלה" הזו באה כדי להעיר אותי ולהבהיר לי שלא כל הדברים בחיים שלי יכולים להיות בשליטתי ושאולי אם אשחרר קצת החיים יובילו אותי לדברים טובים יותר... לפני מס' שנים הייתי בחורה לחוצה, מתוחה ושנוטה לכעסים, הייתי מאוד בטוחה בעצמי אבל הדימוי עצמי שלי לא היה מספיק גבוה, הייתה לי מערכת יחסים זוגית שלא התאימה לי אבל גם לא ידעתי איך ואם בכלל לסיים את הקשר הזה, ומשהו בי כבה. (המתכת לא מאוזנת, האש משתוללת, העץ לא מתכופף ולאן נעלמו המים כשצריך אותם??!) הרפלקסולוגיה הרגיעה אותי, נתנה לי ראייה חדשה, ברורה, בהירה יותר על חיי, מתוך הפנטגרם למדתי המון על חיי ועל השקפת עולם רגועה יותר ונינוחה יותר והתחלתי ללמד את עצמי להירגע ולהשיג את מטרותיי בנועם ולא במלחמה
בעזרת הרפלקסולוגיה שיניתי את חיי ובעיקר את גישתי לחיים, הכעס בי פחת, הדימוי העצמי שלי השתנה, האמון שלי במי שאני ובמה שאני התעצם, הבנתי שהכל קורה לטובה ושלכל דבר יש סיבה ושאם מאמינים בטוב הטוב מגיע לחיים ומשם הדרך נסללה... הפכתי לאסיסטנטית, אני מתנדבת במקומות שונים, למדתי עיסוי רפואי, נחשפתי עוד ועוד לעולם הרפואה המשלימה והיום אני מלמדת קורס העשרה ברפלקסולוגיה ומאחלת לעצמי להמשיך לטפל, להתקדם וללמד, להתפתח במישור האישי והמקצועי ובעיקר בעיקר להמשיך ולהיות מאושרת...