[הקהל של השקט]

../images/Emo220.gif

כבר יצא לי לכתוב על מה שאני חושב בנוגע לסדר השירים ב"עומד על נייר", וגם זה של "שיר טיול" כבר עלה פה לא מעט. דווקא האלבום האחרון, שהוא כנראה הכי "שלם ועגול" מבין כל הארבעה, ולפיכך מתבקש בו קו מנחה ברור- לא עלה בהקשר הזה. הייתי רוצה לדעת מה יש לכם לומר בנושא הזה. שוט

 

[כל בוקר קצת]

מתי דיברנו על סדר השירים ב"שיר טיול"?../images/Emo12.gif

לגבי "לילה כיום יאיר", אמרתי כבר פעם שבעיניי הסגירה עם "ארבעתנו", ועם אקורד הסיום שלו באופן ספציפי, היא הכי שלמה ונכונה שאפשר בכלל. גם זה ש"אבא" הוא הפותח מסתדר לי לגמרי, למרות שפעם הייתי בטוחה שהוא יהיה בסוף, וש"אב הרחמן" צריך להיות ראשון - ודי קרה ההיפך. בין לבין, כל השירים שם בנויים באיזשהו היגיון שיושב אצלי טוב גם אם אני לא מצליחה להסביר אותו... אולי זה פשוט העובדה שהתרגלתי לסדר כפי שהוא. אבל דיברת על קו מנחה, וזה משהו אחר - שברור שיש באלבום הזה... בקיצור, תמקד את שאלתך

 

[הקהל של השקט]

לא ממש היה דיון על זה ישירות

אבל אני זוכר שבימים העליזים של פרויקט שיר טיול יצא להעלות את זה פה ושם (או שלא? אין לי כוח לחטט בארכיון) בכל מקרה, התכוונתי ל-למה סודרו השירים כמו שסודרו, כפשוטו. גם לי כמוך, הסדר יושב אצלי מאוד טוב, וזה עומד לי על קצה הלשון אבל אני לא יודע למה. אני רואה שם קו של כמיהה ומאבק בהתחלה ו"שלום ביני ובין עצמי" בסוף, אבל זה קו מאוד כללי ואני מרגיש שיש שם יותר.

 

[SnapDragon]

כשזה נוגע לדברים כאלה,

כמעט תמיד אין לי סיבה או בכלל רצון להתערב. גם כי כמעט תמיד זה מסתדר לי באוזן ובלבלב, וגם כי הושקעה מחשבה רבה בסידור הזה ע"י אנשי מקצוע ובפרט האמן עצמו, ולפיכך זה משמעותי. לא נראה לי שקשורה העובדה (או הדעה) שהאלבום הזה "שלם ועגול", אם כי מסכימה איתך שדווקא עם האלבום הזה קשה לי עם הסדר. אני מתחילה תמיד ב"אותיות", לא כי הוא הראשון בתור שמקבלים אחרי שמדלגים על "אבא" - שכ"כ מוזר לפתוח בו, אולי לא מבחינה רעיונית, ובעצם גם, ויותר מבחינה מוזיקלית - אלא כי הוא הכי מרגיש התחלה. מכמה סיבות. משם אני זורמת הלאה, בלי מחשבה מיוחדת על לנסות לשלוט בזה. (אבל אז נזכרת שלא שמעתי את אבא, וחוזרת אליו, ואז - לא רוצה לסיים בו, מה גם שלא מגיעה לעצור את זה בזמן, אז מקבלים את אותיות שובפעם

). שטתי.

 

[הקהל של השקט]

אבל דווקא זה הכי ברור.

אותיות הוא ההתחלה המובהקת של כל הסיפור, הקימה הנסערת באמצע הלילה, השלכת הגפרור, והבריחה שהיא תחילת המסע. יש פה סוג של אמירה- עוד לפני ה"יהי אור" המבוהל של הגפרור, בא התוהו ובוהו של הכיסופים שהיה שם כל הזמן- "אבא". מה שאני מנסה לפצח הוא מה שהולך שם באמצע. יש לי מין תחושה כזו כאילו "מחיאות כפיים" הוא השיא של האלבום, שעד אליו יש משהו וממנו יש משהו אחר. אבל לא מבין מה זה המשהו.

 

[מיטלס1]

אני אנסה להסביר איך אני רואה את האלבום הזה

השירים הראשונים: אבא, אותיות, לילה כיום יאיר מדברים על תהליך החזרה בתשובה, על התתחלה של הסיפור. לאחר מכן מגיע אורייתא, זה כבר אחרי שהוא עשה את הצעד הרציני והקיצוני לתוך עולם התשובה והתורה, פה הוא כבר מאוהב בתורה. השירים שמגיעים אחר כך: עד מחר ומחיאות כפיים בעיניי מדברים על דברים יותר "אנושיים". זאת אומרת עד עכשיו הוא שר נטו על תהליך החזרה בתשובה שלו, אז בשירים האלו הוא שר אל אופטימיות, על תקווה ועל אגו. לגבי השירים שמגעים אחר כך אני כבר באמת לא יודעת.... אם אתם שואלים אותי את אב הרחמן הייתי שמה בתחילת האלבום, ממש שנייה לפני אורייתא. כוכבי בוקר, כל בוקר קצת וארבעתנו בעיניי מושלמים לסוף האלבום יש בהם איזשהי סיומת, איזשהי סגירת מעגל ושלמות לתהליך שהוא התחיל בתחילת המסע\אלבום...