אז עם מה אתם/ן מתמודדים/ות?

[א י ל ו נ ה]

תודה אבל זה ממש לא הכיוון...

עם כל המצב הקשה שלנו יש אנשים שהמצב שלהם הרבה יותר גרוע. אנחנו נסתדר. זה יקח קצת זמן אבל זה יקרה. אנחנו עושים כל מה שנדרש כדי שזה יקרה מהר. תודה על ההצעה.

 

[דליה גולן]

(תיארתי לי שלא)

 

[boolee]

אילונה ../images/Emo23.gif

קראתי שוב את כל השרשור ועלו לי כמה מחשבות לגבי... כן, עדיין אין לי ילדים, אפילו לא ילד אחד והתחלתי לחשוב על כל אותם דברים שעצרו אותי מלעשות את הצעד הזה ולהביא ילד. אז נכון, השיקול הכלכלי היה חזק מאד אצלי ולמרות ששנינו עובדים

ושהמשכורות שלנו לא רעות בכלל עדיין אני חוששת מההתחייבות הכלכלית. אין דרך חזרה, אי אפשר לדחוף חזרה לבטן את הילד ולהוציא אותו מאוחר יותר כשיש כסף ולכן אני כ"כ מזדהה עם השורות שכתבת, לא מתוך נסיון אלא מתוך הפחד... אז נכון ששיקול כלכלי הוא לא הדבר היחיד שעצר אותי אבל הוא בהחלט השיקול העיקרי וכשאני קוראת את כל מה שכתבת ברור לי שלא טעיתי בפחד שלי. מצד שני, אני משוכנעת שכולנו חווינו/נחווה בשלב מסויים את הקושי הכלכלי ואף אחד לא מבטיח שזה יהיה משהו חד פעמי. את השפל הראשון שלנו חווינו מעט אחרי החתונה כשהבעלול פוטר ולא היה כסף לשכר דירה ועברנו לגור אצל חמי וחמותי. אז בעצם הבנתי כמה הכל שביר ואיך כל התוכניות שעשינו ירדו ברגע אחד לטמיון וממש לא באשמתנו. אז מצד אחד ברור לך שזו תקופה זמנית וצריך להרים את הראש מעל המים עד יעבור זעם ומצד שני הזמני הזה, קצר ככל שיהיה, נראה כמו נצח נצחים. ומצד שלישי החיים ממשיכים, הקטנות גדלות ויש הוצאות שהן חלק מהשיגרה ואין לאן לברוח... כל מילות העידוד ריקות מתוכן ובעצם אין שום דבר שאוכל להגיד בשביל לגרום לך לחייך אל נוכח המצב. את הדבר היחיד שכן יכולתי לעשות כבר עשיתי וכולי תקווה שמכאן רק ישתפר

שולחת לך המון

ומאחלת לך שתדעי בקרוב מאד ימים טובים יותר. תחזיקי מעמד

 

[אלי ו.]

אילונה, גם יש לי תאומים

ואחד הדברים החשובים ביותר שעשינו איתם זה לעבוד על שינה של לילה שלם. זה אומר כמה לילות סופר קשים של לא לדחוף לילדים בקבוק כשהם בוכים אלא לנסות להרגיע אותם בלי אוכל, לא להדליק את האור, וכן, לתת להם לבכות קצת. זה קשה לתינוק ללמוד להירדם לבד וטבעי שהוא בוכה קצת בהתחלה. (צריך לב של אבן בשביל זה, אבל אין ברירה) עם תאומים אין לך את הפריבילגיה לתת לא לתת להם לבכות. קשה לי לתאר את החיים שלך עם תאומות שלא ישנות לילה שלם, כל התקופה ההיא נמצאת אצלי בערפל כבד שנבע מחוסר שינה. בקשר למטרנה, אוטוטו הן אמורות לעבור לאוכל רגיל, כבר שכחתי בנות כמה סטלה ובלה אבל הבלגאן הזה הולך להגמר בקרוב ובלגאן גדול הרבה יותר מתקרב אליכם. בקשר לחיתולים, חפשו מבצעים וקנו כמויות! אנחנו תמיד קנינו את החיתולים הזולים ביותר ליום והשקענו רק בחיתולים ללילה. מקוה שהמצב ישתפר אצליכם בקרוב.

 

[אלי ו.]

ואיך שכחתי

אני לא יודע באיזה איזור את גרה אבל בחנויות של חרדים אפשר למצוא חיתולים זולים (לפעמים סוג ב') שוה לבדוק מדי פעם ואם מוצאים לקנות כמויות.

 

[מון שרי]

פחד, פחד, פחד, פחד, פחד, פחד

פחד להצליח פחד להיכשל פחד מציפיה (שמצפים ממני) פחד להתאכזב פחד מהעתיד פחד מגילויים לגבי העבר פחד מהידע שאני עומדת לגלות בעיקר על עצמי אבל לא רק פחד להיות נאהבת פחד להיות מבוקשת פחד להיות דחויה פחד להיות רצויה פחד לאבד את הביטחון העצמי פחד להיות יהירה ויש עוד כמה פחדים שעכשיו שכחתי (או שחבויים עמוק בתת מודע)

 

[להבה ירוקה]

פחד. אבל -

ממה שאני קוראת, אני מרגישה שהפחד הזה לא מנהל לך היום את החיים. את יצאת למקום פתוח וחפשי, יצירתי ונאהב... הייתי שמחה להבין למה באמת נוצר פחד מהצלחה, או אהבה, או בכלל - הגשמת החלומות והמאווים? למה זה קורה? סה"כ, אלה דברים שאנחנו מאחלים לנו, וכשהם מגיעים - אנחנו בורחים עם הזנב בין הרגליים. האבסורד הקיומי, קוראים לכך הפילוסופים האקזיסטנציאליסטים (שמדברים על הקיום, ועל ההווה עם כל "תפארתו". לדוגמא ז.פ.סארטר). משהו באבסורד הזה עדיין לא מובן לי. אולי הדרך להתמודד איתו, היא אבסורדית בעצמה - כלומר, לא ברצינות, אלא דוקא בקלות ראש ובהומור. מן מחשבה שעלתה לי כרגע.

 

[דליה גולן]

(מצטרפת ללהבה) הפחדים..

מתמזערים ממה שאני מרגישה אצלך לעומת העבר. לפחות רואה שאת לא מאפשרת להם לנהל ולשלוט בך כמו קודם (שזה ה י ש ג!) שרי, את מרגישה שבשנים המשמעותיות של הגדילה שלך כילדה גודלת במציאות ללא הערכה עצמית מספקת? עידוד וטיפוח רגשי? ("גובה דשא" כזה) - ובעצם היום את לומדת לגלות את עצמך מחדש מה שדורש אבל במקביל לשים את הפחדים הללו במקומם בפרופורציה ובראיה הנכונים? (כמההההה שאלות

) תרגישי חופשיה לענות/לא! ...חשבי גם כיצד את לומדת בזכות המעשים שלך היום! את הראש הנכון מפני הקשרר שקיים בין התבונה לרגשות אחד על השני רגשות ותבונה הם ממש לא "שתי מחלקות" שהולכות בנפרד. האם הפחדים הם באותה עוצמה עדיין? או בחלקם יש שיפור, כיון שאת מרגישה יותר טוב עם עצמך ואז יותר טוב בתחומים מסוימים שהפחדים היו שם חזקים ממש? (= שיפור כאן חושבת, בא מהתחזקות של האמונה העצמית שלך אגב! כמו להרגיששש את יכולתך להיות נאהבת. כי ישש לך את זה! ואת ראויה לזה, או קי?) דליה שלך

 

[מון שרי]

נכון.

הפחדים מנהלים אותי הרבה פחות מבעבר, רציתי לכתוב שהם כלל לא מנהלים אותי אבל זה יהיה לא נכון לומר, אני פוחדת ולפעמים הם רק סימן צהוב על הכביש כמו שכתבה יונה לבנה ולפעמים הם חומה שאני לא מצליחה לעבור דרכה לצד השני. מה הסיבה? אין לי מושג כרגע, בטוח משהו מהילדות, איך לא? אבל קשה לי לשים את האצבע על המקום המדויק, אני מניחה שככל שאתקדם בלימודי (אלו החדשים של יום שני) שבהם דנים בנפש האדם אגלה עוד דברים על עצמי, מקוה שהתמונה תהיה לי בהירה וברורה יותר.

 

[דליה גולן]

../images/Emo39.gif../images/Emo141.gif

 

[מי שהיא 1]

בעיקר...

עם עצמי. עם ההגבלות שאני שמה על עצמי. עם המחסומים שאני חוסמת את עצמי. עם הידיים שמחזיקות חזק את המסכה המגוננת ואת מה שהייתי. אבל מתמודדת וזה כבר טוב...

 

[להבה ירוקה]

../images/Emo39.gif ../images/Emo141.gif ../images/Emo20.gif ../images/Emo23.gif

 

[נשר המדבר22]

החבילה שלי, שלך ושלנו

על ההתמודדות שלי אומרים המנחמים טוב, לכל אחד יש את החבילה שלו. והמהדרין אומרים שלמרות הכל אף אחד לא מוכן להחליף את החבילה שלו עם החבילה של חברו. אני די מסופקת בכך. בכל אופן אני טוענת שהבעיה שלי שאין לי חבילה לי יש "קונטיינר".

 

[להבה ירוקה]

ברוכה הבאה

את מוזמנת לפרוק מהקונטיינר אל הנמל שלנו