una paloma blanca
New member
עשר שנים שאנחנו גרים כאן,
אתה נולדת כאן. אני כבר הייתי תלמידה כשזה קרה.
יום אחד חברה שואלת אם אני מכירה אותך כי אנחנו גרים באותו רחוב,
לא הכרתי. עד שראית את שתינו ברחוב, ממש מול הבית שלי.
מאז אנחנו נפגשים יותר, באקראי או שלא. החברה כבר עזבה את העיר..
מאז אתה עמוק בפנטזיות שלי, צעיר ויפה עד כאב.
אתמול זה קרה כשחזרתי הביתה, נעשה חשוך כל כך מוקדם בימים האלה.
היי
למה תמיד יש לי חיוך כשאני רואה אותך? אתה שואל.
כי אתה יודע על מה אני חושבת, עניתי בלב ומרחתי חיוך תמים.
לא דיברנו הרבה. חיבוק מרפרף כבר הבהיר לי הכל.
אני לבד עכשיו, הבית ריק - בואי. לחשת לי.
ובאתי
כל כך באתי
ואתה, מתי הספקת לפתח כאלה שרירים?
לקחת אותי אליך כמו בובת חרסינה,
חסון ועדין, רגיש ומחוספס, נחוש כל כך.
השתחררת לפני שנה משירות קרבי, מנוסה עם בנות ועדיין לא עם נשים.
הערצת אותי כמו אלה
כיבדת כל קפל בגופי
סיפקת כל נים בנשמתי
ברוך, בעדינות, באגרסיביות, ברעב גדול. של שנינו.
השנים שמפרידות בינינו כמו חיברו הכל
נמשכנו זה לזו, שקענו זה בזו, הרווינו צימאון שוב ושוב ושוב.
כבר לילה.
חייבת לחזור לשגרה.
תחזרי?
תמיד.
אתה נולדת כאן. אני כבר הייתי תלמידה כשזה קרה.
יום אחד חברה שואלת אם אני מכירה אותך כי אנחנו גרים באותו רחוב,
לא הכרתי. עד שראית את שתינו ברחוב, ממש מול הבית שלי.
מאז אנחנו נפגשים יותר, באקראי או שלא. החברה כבר עזבה את העיר..
מאז אתה עמוק בפנטזיות שלי, צעיר ויפה עד כאב.
אתמול זה קרה כשחזרתי הביתה, נעשה חשוך כל כך מוקדם בימים האלה.
היי
למה תמיד יש לי חיוך כשאני רואה אותך? אתה שואל.
כי אתה יודע על מה אני חושבת, עניתי בלב ומרחתי חיוך תמים.
לא דיברנו הרבה. חיבוק מרפרף כבר הבהיר לי הכל.
אני לבד עכשיו, הבית ריק - בואי. לחשת לי.
ובאתי
כל כך באתי
ואתה, מתי הספקת לפתח כאלה שרירים?
לקחת אותי אליך כמו בובת חרסינה,
חסון ועדין, רגיש ומחוספס, נחוש כל כך.
השתחררת לפני שנה משירות קרבי, מנוסה עם בנות ועדיין לא עם נשים.
הערצת אותי כמו אלה
כיבדת כל קפל בגופי
סיפקת כל נים בנשמתי
ברוך, בעדינות, באגרסיביות, ברעב גדול. של שנינו.
השנים שמפרידות בינינו כמו חיברו הכל
נמשכנו זה לזו, שקענו זה בזו, הרווינו צימאון שוב ושוב ושוב.
כבר לילה.
חייבת לחזור לשגרה.
תחזרי?
תמיד.