הגברים שבחיי
אני גרושה, בת 50. גברים אוהבים אותי ואני אוהבת סקס. לא שלא הייתי רוצה קשר קבוע, של אהבה, אבל אין כרגע. אז שיהיה סקס. אבל גם בשביל סקס, אני צריכה להרגיש משהו. חיבה, קרבה, אמון, משהו. הגברים שאני פוגשת, בגיל שלי מאוד ממהרים להכנס למיטה. המשפט שהשגור בפיהם: אנחנו אנשים מבוגרים. אני דוקא חשבתי שנסיון לבנות איזה קשר אנושי, מעבר לסקס, זה סימן לבגרות. אבל כנראה טעיתי. בסופו של דבר, יש כאלו שאני נענית להם. ואז אחרי כל הדיבורים על החיים קצרים, צריך לנצל, אנשים מבוגרים, וכו, הם פותחים את הרוכסן, וחושפים דבר קטן קטן ורך. ואז הם מגלים לי, שככה אצלהם. (אז אם אתה יודע שאתה לא יכול, למה אתה כל כך מתעקש לנסות עלי? תציע חיבוק, נשיקה, ליטוף, במילא זה מה שאני רוצה ממך כרגע. או למה לעזאזל אתה לא מחפש טיפול?). ונגיד שאני השקעתי, עבדתי, ליטפתי, מצצתי, ויש קצת זקפה. אני רוצה קונדום. בימינו, זו נראת לי האפשרות היחדיה. אבל הם, רק שומעים קונדום, נופל להם. ובקול מתפנק כזה, אומרים לי, אני לא מסוגל להשתמש בקונדום. טוב, אין קונדום, אין סקס. זו היתה תרומתי למחקר על הגבר הישראלי המזדקן. ולמי שמכיר אותי....הסיבה שאני כל כך מתסוכלת בימים אלו.