הכתבה מעניין....

guyuk1

New member
ולא חבל כל אותו דבר...

נכון כולם רוצים לשנות המצב אבל כמו אמת תמיד מאז 12 שנים עברו.... האם שיש לך הרעיון איך לשנות? או משהו כזה? אני מענין לדעת....
 
כתבה מאוד מעניינת

אני למדתי שם ב3 השנים האחרונות של התיכון וזאת אחת התקופות המדהימות (וגם הקשות אבל זה כבר סיפור אחר) בחיים שלי! שם הכרתילראשונה חברים לקויי שמיעה עם אישיות תוססת ומדהימה שיודעם לעשות חיים ולהשתולל... אני זוכרת את ההפסקות בקפיטריה היינו משתוללים וצוחקים ומדברים בלי הפסקה ואין רגע משעמם... מה שכן, הייתה הפרדה ממש גדולה בין הלק"שים לשומעים... כי כל הפסקה או שיעור חופשי היינו יושבים תמיד באותו מקום והשומעים היו מסתובבים בבית ספר נודדים ממקום למקום ולא מתקרבים אלינו כי זה קצת מפחיד להצטרף לתוך חבורה של אנשים שהם שונים ממך... בככיתה י' רכשתי חברים שומעים כי ככה הייתי רגילה ולא ידעתי שפת סימנים והייתי מסתובבת איתם בהפסקות ותמיד חשבתי והרגשתי מאוד מוזר לשבת עם החרשים בקפיטריה באותו המקום הקבוע וזה מדהים שגם היום הם ממשיכים את המסורת ויושבים באותו מקום! עם הזמן התחברתי אליהם יותר ו"נטשתי" את השומעים... וזה היה שווה כל רגע! רק שהיה לי מאוד חבל שככה אנחנו מרוחקים מהשומעים וכל הזמן ניסיתי לשכנע את חברותי לעבור למקום אחר להסתובב בבית ספר כי הוא ענק... אבל מה לעשות יותר נוח לשבת עם אנשים כמוך ולדבר בשפה שלכם ולהרגיש חופשי ובנוח... אם 2-3 חרשים היו יושבים בחוץ במקום אחד, עם הישמע הצלצול ה3 חרשים האלה יהפכו ל50 כי כל הזמן באים חרשים ומצטרפים אליהם...
 
למעלה