התאוריה על אדריכלות
התאוריה על אדריכלות
אני סך הכל מאוד צעיר, ועדיין אפילו לא התחלתי ללמוד אדריכלות במוסד אבל כבר הולכת ונבנה בי תיאוריה, או דעה על אדריכלות שאני מאמין בה מאוד. הייתי רוצה לפרוש אותה לפניכם ולשמוע הערות, בעיקר אותך גולי ושמעון גל שאתם אדריכלית עובדים וותיקים(אני רק מקווה שיהיה לכם כוח לקרוא הכל \-: ) יש בה משהו? היא ראלית? אולי היא סתם בולשיט כי אני עוד לא מבין כלום? בכל אופן היא הולכת כך: המודרניזם שקיים במאה שלנו , בניני התאומים למשל (ז"ל). מאמין בפונקציונליות טהורה ללא עיטור, סגנון חכם וצודק למראית עין, והוא אולי אפשר לומר תואם את החברה המודרנית, כסף ויעילות זה מה שחשוב בעולם וזה מעל הכל. כלומר תואם לעולם המערבי הצרכני והממוסחר, או כפי שמודרניסטים העדיפו לקרוא לו עולם המכונה. מה הם המגרעות הנוראיות של אותו הסגנון? שהוא אחיד ובמידה מסויימת משעמם- למשל במגדלי התאומים שהזכרתי, סתם שתי מלבנים והחשוב ביותר שהוא לא אנושי לחלוטין! כסף יעילות ונקיון זה לא הדבר שמעל הכל בשביל האדם . זה מעל הכל בשביל חברות בע"מ והעולם מורכב לא מחברות בע"מ אלא מאנשים. כיום כבר הוא מתיישן לו וקמו להם זרמים חדשים כמו למשל הדיקונסרקציה שהיא מאוד מעניינת ופולפורלית מאוד בזמננו (שמתי לב שכל הפרסים הגדולים מאז שנת 2000 הולכים עכשיו לאדריכלים שבנו בסגנון הדיקונסטרציה) ומהו סגנון הדיקונסטרציה באדריכלות? מין כאוס (מאורגן בנסתר) מעניין, תגובה לשעמום שקיים במודרניזם. הוא שם את זה מעל הפונקציונליות הטהורה של המודרניזם מצויין, משהו טיפה יותר אנושי, משהו מעניין לעין אבל זה נראה כאילו אין לא עתיד וזהו סתם סגנון תגובה מכיוון שמה יקרה כאשר הוא יהיה רווח מספיק בעולם? הכאוס הזה שעכשיו נראה כזה בלתי שגרתי יהפוך ללא כזה מעניין כשהוא יהיה תקוע בכל מקום. ואז הסגנון יגרום יותר נזק מאשר טוב כי סה"כ המוח אוהב סדר מובן בסופו של דבר. למרות שכרגע המקוריות מאפילה על כך. כך גם היה אם המודרניזם אגב..בהתחלה הוא היה מאוד מהפכני ומסקרן. הדעה שלי היא שמכיוון שהאדריכלות היא קודם כל בשביל האדם היא צריכה להיבנות בצלמו ודמותו של האדם. קורבזייה אמר בזמנו שבית צריך להיות מכונה למחייה ולא אני הראשון שמגיב למשפט זה ואומר שהאדם אינו מכונה ולכן לא מתאים לו לחיות במכונה. מה הכוונה בצלמו של האדם? כפי שידית הסכין מעוצבת לפי צורת האצבעות כדי שיהיה נוח לאחוז בו, בצורות מעוגלות שמתאימות בדיוק לצורת האצבעות ולא סתם מלבן כך גם צריך להיות בניין מבוסס על צורות מעוגלות בלבד. האדם כולו קימורים, ואין בו שום זויות ישרות לחלוטין כמו שיש בפינות של הקירות שבונים עכשיו, זוויות זה דבר מה שמזכיר לנו חפץ חד ומאיים ופוגע בשלווה. ואגב -לפרנק לויד רייט גם אגיד: האדם לא בא קודם כל מהטבע, והטבע לאו דווקא הסביבה הטבעית שלו. האדם בא קודם כל משני בני אדם אחרים, והסביבה הטבעית שלו היא בין בני אדם . אדם יכול לחיות בחלל בלי טבע מלבד מזונו או בסביבה אורבנית צפופה, אבל באי בודד לא ישרוד. ולכן יש לבסס את האדריכלות על האדם וצורתו קודם כל ולא על הטבע או כל דבר אחר. התמונה והרעיון שיש לי בראש הוא כזה: יש לבנות בתים פרטיים שיהיו כמו מספר אליפסות או כדורים שקועים באדמה מחוברים. ללא זויות ישרות כלל. זה יעניק הרגשה של חמימות וביתיות ויפתור מכל האלמנטים הקרים שקיימים כיום בבתים. אומנם אני לא פסיכולוג פרואידייני אבל יכול אני לשאר שדבר שכזה יזכיר בתת מודע רחם- מקום מוגן ונעים שזה הרגשה שבית צריך להקנות. אין מה להרבות בצבע הלבן, זאת היא סתם אחידות לא מעניינת. ניתן לצבוע במגוון צבעים פסטליים ורכים כפי שהם צבעי גוף האדם , וגם מכיוון שצבעים בוהקים מטרידים את העין (גם בריהוט אין להגזים אם זה כפי שעושים בעיצוב פנים מודרני לפעמים ) ולפתוח כל בית לאומנות של ציורי קיר ואומנות שהיא הדבר האנושי ביותר. ומכיוון שצבעים פסטליים לא קונטרסטים כל כך אחד לשני ניתן לנצל את חוש הראייה עד תום ולהשתמש בשלל צבעים וגוונים על קיר אחד בדוגמאות שונות. יש להמנע מלבנות כל בלוקים ענקיים של בתים זהים. הדבר גורם לתחושה שהאדם שמתגורר בדירה בהם אינו מיוחד , הוא אחד מ..וזה מוביל לבדידות ואם התקציב לא מאפשר ליחד יותר מידי אז לפחות לצבוע כל בית בצבעים שונים ודגמאות שונות. ואולי להפוך את דלת הכניסה למושא לציורים או פוסטרים -כל אחד ישים מה שלפי אופיו. לגבי משרדים וכדומה , שם ניתן באמת להשתמש בזוויות ישרות מכיוון שמקום שכזה דורש הרגשת סדר שקיימת בצורה חזקה בצורות זויתיות , אבל אין להפריז כמו שהיום עושים, כי גם שם יש צורך בחמימות, המשרד המרובע האפור זה דבר איום. הדבר היחיד שיש לבנות כפי שבונים המודרניסטים זה קסרקטינים ושאר מבני צבא. קראתי אגב את המאמר המצויין המצורף לפורום זה על אדריכלות האנתרופוספיה ושמחתי מאוד שיש זרם כל כך מתאים לדעות שלי. אבל כשראיתי תמונות של המבנים שנבנו ברוח זאת התאכזבתי מעט,שם יש אומנם קווים רבים מעוגלים אבל עדיין אין סלידה מהזווית וזה רחוק מלממש את התמונה שיש לי בראש. הוסף על כך קראתי עוד על האנרופסופיה בכללי שלא כאדריכלות והיא ממש גובלת בלהיות כת דתית עם דעות ללא ביסוס שלא תמיד אפשר להסכים איתם. מה שכן הבנתי מקיום זרם זה זה שאני ממש לא היחיד שרוצה להגיב על האדריכלות שיש עכשיו, ולהפוך אותה לאנושית יותר. שאלה אחת שמטרידה אותי היא מדוע אם כך לא רואים בכלל מבנים אנושיים ואורגניים שכאלה?
התאוריה על אדריכלות
אני סך הכל מאוד צעיר, ועדיין אפילו לא התחלתי ללמוד אדריכלות במוסד אבל כבר הולכת ונבנה בי תיאוריה, או דעה על אדריכלות שאני מאמין בה מאוד. הייתי רוצה לפרוש אותה לפניכם ולשמוע הערות, בעיקר אותך גולי ושמעון גל שאתם אדריכלית עובדים וותיקים(אני רק מקווה שיהיה לכם כוח לקרוא הכל \-: ) יש בה משהו? היא ראלית? אולי היא סתם בולשיט כי אני עוד לא מבין כלום? בכל אופן היא הולכת כך: המודרניזם שקיים במאה שלנו , בניני התאומים למשל (ז"ל). מאמין בפונקציונליות טהורה ללא עיטור, סגנון חכם וצודק למראית עין, והוא אולי אפשר לומר תואם את החברה המודרנית, כסף ויעילות זה מה שחשוב בעולם וזה מעל הכל. כלומר תואם לעולם המערבי הצרכני והממוסחר, או כפי שמודרניסטים העדיפו לקרוא לו עולם המכונה. מה הם המגרעות הנוראיות של אותו הסגנון? שהוא אחיד ובמידה מסויימת משעמם- למשל במגדלי התאומים שהזכרתי, סתם שתי מלבנים והחשוב ביותר שהוא לא אנושי לחלוטין! כסף יעילות ונקיון זה לא הדבר שמעל הכל בשביל האדם . זה מעל הכל בשביל חברות בע"מ והעולם מורכב לא מחברות בע"מ אלא מאנשים. כיום כבר הוא מתיישן לו וקמו להם זרמים חדשים כמו למשל הדיקונסרקציה שהיא מאוד מעניינת ופולפורלית מאוד בזמננו (שמתי לב שכל הפרסים הגדולים מאז שנת 2000 הולכים עכשיו לאדריכלים שבנו בסגנון הדיקונסטרציה) ומהו סגנון הדיקונסטרציה באדריכלות? מין כאוס (מאורגן בנסתר) מעניין, תגובה לשעמום שקיים במודרניזם. הוא שם את זה מעל הפונקציונליות הטהורה של המודרניזם מצויין, משהו טיפה יותר אנושי, משהו מעניין לעין אבל זה נראה כאילו אין לא עתיד וזהו סתם סגנון תגובה מכיוון שמה יקרה כאשר הוא יהיה רווח מספיק בעולם? הכאוס הזה שעכשיו נראה כזה בלתי שגרתי יהפוך ללא כזה מעניין כשהוא יהיה תקוע בכל מקום. ואז הסגנון יגרום יותר נזק מאשר טוב כי סה"כ המוח אוהב סדר מובן בסופו של דבר. למרות שכרגע המקוריות מאפילה על כך. כך גם היה אם המודרניזם אגב..בהתחלה הוא היה מאוד מהפכני ומסקרן. הדעה שלי היא שמכיוון שהאדריכלות היא קודם כל בשביל האדם היא צריכה להיבנות בצלמו ודמותו של האדם. קורבזייה אמר בזמנו שבית צריך להיות מכונה למחייה ולא אני הראשון שמגיב למשפט זה ואומר שהאדם אינו מכונה ולכן לא מתאים לו לחיות במכונה. מה הכוונה בצלמו של האדם? כפי שידית הסכין מעוצבת לפי צורת האצבעות כדי שיהיה נוח לאחוז בו, בצורות מעוגלות שמתאימות בדיוק לצורת האצבעות ולא סתם מלבן כך גם צריך להיות בניין מבוסס על צורות מעוגלות בלבד. האדם כולו קימורים, ואין בו שום זויות ישרות לחלוטין כמו שיש בפינות של הקירות שבונים עכשיו, זוויות זה דבר מה שמזכיר לנו חפץ חד ומאיים ופוגע בשלווה. ואגב -לפרנק לויד רייט גם אגיד: האדם לא בא קודם כל מהטבע, והטבע לאו דווקא הסביבה הטבעית שלו. האדם בא קודם כל משני בני אדם אחרים, והסביבה הטבעית שלו היא בין בני אדם . אדם יכול לחיות בחלל בלי טבע מלבד מזונו או בסביבה אורבנית צפופה, אבל באי בודד לא ישרוד. ולכן יש לבסס את האדריכלות על האדם וצורתו קודם כל ולא על הטבע או כל דבר אחר. התמונה והרעיון שיש לי בראש הוא כזה: יש לבנות בתים פרטיים שיהיו כמו מספר אליפסות או כדורים שקועים באדמה מחוברים. ללא זויות ישרות כלל. זה יעניק הרגשה של חמימות וביתיות ויפתור מכל האלמנטים הקרים שקיימים כיום בבתים. אומנם אני לא פסיכולוג פרואידייני אבל יכול אני לשאר שדבר שכזה יזכיר בתת מודע רחם- מקום מוגן ונעים שזה הרגשה שבית צריך להקנות. אין מה להרבות בצבע הלבן, זאת היא סתם אחידות לא מעניינת. ניתן לצבוע במגוון צבעים פסטליים ורכים כפי שהם צבעי גוף האדם , וגם מכיוון שצבעים בוהקים מטרידים את העין (גם בריהוט אין להגזים אם זה כפי שעושים בעיצוב פנים מודרני לפעמים ) ולפתוח כל בית לאומנות של ציורי קיר ואומנות שהיא הדבר האנושי ביותר. ומכיוון שצבעים פסטליים לא קונטרסטים כל כך אחד לשני ניתן לנצל את חוש הראייה עד תום ולהשתמש בשלל צבעים וגוונים על קיר אחד בדוגמאות שונות. יש להמנע מלבנות כל בלוקים ענקיים של בתים זהים. הדבר גורם לתחושה שהאדם שמתגורר בדירה בהם אינו מיוחד , הוא אחד מ..וזה מוביל לבדידות ואם התקציב לא מאפשר ליחד יותר מידי אז לפחות לצבוע כל בית בצבעים שונים ודגמאות שונות. ואולי להפוך את דלת הכניסה למושא לציורים או פוסטרים -כל אחד ישים מה שלפי אופיו. לגבי משרדים וכדומה , שם ניתן באמת להשתמש בזוויות ישרות מכיוון שמקום שכזה דורש הרגשת סדר שקיימת בצורה חזקה בצורות זויתיות , אבל אין להפריז כמו שהיום עושים, כי גם שם יש צורך בחמימות, המשרד המרובע האפור זה דבר איום. הדבר היחיד שיש לבנות כפי שבונים המודרניסטים זה קסרקטינים ושאר מבני צבא. קראתי אגב את המאמר המצויין המצורף לפורום זה על אדריכלות האנתרופוספיה ושמחתי מאוד שיש זרם כל כך מתאים לדעות שלי. אבל כשראיתי תמונות של המבנים שנבנו ברוח זאת התאכזבתי מעט,שם יש אומנם קווים רבים מעוגלים אבל עדיין אין סלידה מהזווית וזה רחוק מלממש את התמונה שיש לי בראש. הוסף על כך קראתי עוד על האנרופסופיה בכללי שלא כאדריכלות והיא ממש גובלת בלהיות כת דתית עם דעות ללא ביסוס שלא תמיד אפשר להסכים איתם. מה שכן הבנתי מקיום זרם זה זה שאני ממש לא היחיד שרוצה להגיב על האדריכלות שיש עכשיו, ולהפוך אותה לאנושית יותר. שאלה אחת שמטרידה אותי היא מדוע אם כך לא רואים בכלל מבנים אנושיים ואורגניים שכאלה?