לדוד משכיל
New member
וידבר ה' אל משה בהר סיני באוהל מועד
הקב"ה דיבר עם משה בהר סיני באוהל מועד. והסביר הרבי זצ"ל שמדבר הוא בחינת ביקורת, כי אז האדם רואה שהוא יבש מכל חיות רוחנית כמו מדבר. ואמרו חז"ל: סיני – שירדה שינאה לאומות העולם לישראל, כי הם שונאים אדם ששם את עצמו כמדבר, מפני שאדם שהוא רואה את החסרונות שלו, זה כבר חצי ישועה. והסביר הרבי זצ"ל שזה כדוגמת החולה, שאם לא יודעים מהי מחלתו, אזי הבעיה כפולה. וכאשר יודעים מהי הבעיה, זו חצי הרפואה, ואפשר להתקדם. וכך הוא גם ברוחניות. ובעל הסולם בספר "אור הבהיר" מפרש את המושג "קליפות" שזהו כח בתוך האדם, אשר מפריע לו להתבונן בתוך עצמו בעמקות, ומשאיר אותו רק בקליפה החיצונית. ואדם שאינו מתבונן בעצמו אינו מכיר את עצמו, ועושה מצוותיו כמצוות אנשים מלומדה. נמצא, שהשינאה שיש לאומות העולם היא על אדם שמשים עצמו כמדבר ריק מתוכן, ע"י ביקורת אמיתית על מצבו, כי זה מוליך לקדושה, בבחי' "לכתך אחרי במדבר".
"באוהל מועד", אוהל לשון מאהיל, לשון של הסתרה, המרמזת על כח האמונה שבו צריך האדם לילך בזמן ההסתרה. הדיבור של הקב"ה עם משה היה תמיד באוהל מועד, ורק מפני שמשה הלך באמונה מעל הדעת זכה מתוך כך שיהיה "מועד", שהוא לשון התוועדות, וכן מועד מלשון ידיעה והבנה. נמצא א"כ, שהתוועדות משה עם הקב"ה היתה רק ע"י כך שקיבל על עצמו את דרך האמונה למעלה מהדעת. ובאותו זמן הוא אמר לו: "שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחותם לבית אבותם במספר שמות כל זכר לגלגלותם". פירוש: "שאו את ראש" זוהי הדרכה כיצד ניתן לשאת את ראש האדם, דהיינו שיהיה בשמחה ויתבונן בחיוב שבו (היפך ממה שמובא ממקודם), זהו ע"י "למשפחותם לבית אבותם". הסביר הרבי זצ"ל – שאדם הרוצה להגיע לשמחה, אפילו שהוא עוסק בביקורת הנ"ל, ובודאי כמה שהביקורת יותר אמיתית קשה לו להיות בשמחה, ואם כן כיצד יכול להיות בשמחה בבחינת "על כן ירים ראש", הלא אנו מחוייבים להיות בבחי' "עיבדו את ה' בשמחה ובואו לפניו ברננה", אלא שזה הפירוש "למשפחותם לבית אבותם", שאב ובן מרמזים על סיבה ומסובב, כי כל מצב שיש לאדם יש לו סיבה אחת – "הבורא". דהיינו שצריך להאמין בהשגחה פרטית, ולדעת שהכלים ויכולת וההבחנה לראות את האמת על עצמו באים רק ע"י הבורא, ואדם צריך לשמוח שהבורא בחר בו לקדם אותו, מתוך הרבה אחרים שאינם מעונינים בעבודה הנ"ל.
"במספר שמות" – כתוב "כל מה שלא נשיג לא נדעהו בשם", שע"י שם ניתן לקבל תפיסה והשגה. ומספר ג"כ מראה על תפיסה והשגה, כמו שכתוב בזוה"ק שמספר מראה על חשבון של ידיעה ותפיסה. ואפשר לומר – "במספר" הוא מלשון "ספיר ויהלום", המרמז על האור העליון הנק' ספירה. ותוכן הענין כנ"ל: שהאדם צריך להאמין שכל התפיסה וההשגה הנ"ל באו מהבורא, אשר בחר בו בכדי לקדם אותו, ועי"ז שמאמין שהקב"ה בחר בו, זוכה ל"שאו את ראש", דהיינו להגיע לשמחה. כי האדם צריך ללכת בשני רגלים – רגל ימין ורגל שמאל, ימין מקרבת ושמאל דוחה. ימין פירושה – שאדם הולך בדרך חיובית ומתבונן על פעולותיו המושלמות של הבורא, שמאל הוא ענין הביקורת. ועיקר עבודת האדם היא בימין דהיינו להיות בשמחה.
לדף הבא שלח להדפסה | שלח לחבר
הקב"ה דיבר עם משה בהר סיני באוהל מועד. והסביר הרבי זצ"ל שמדבר הוא בחינת ביקורת, כי אז האדם רואה שהוא יבש מכל חיות רוחנית כמו מדבר. ואמרו חז"ל: סיני – שירדה שינאה לאומות העולם לישראל, כי הם שונאים אדם ששם את עצמו כמדבר, מפני שאדם שהוא רואה את החסרונות שלו, זה כבר חצי ישועה. והסביר הרבי זצ"ל שזה כדוגמת החולה, שאם לא יודעים מהי מחלתו, אזי הבעיה כפולה. וכאשר יודעים מהי הבעיה, זו חצי הרפואה, ואפשר להתקדם. וכך הוא גם ברוחניות. ובעל הסולם בספר "אור הבהיר" מפרש את המושג "קליפות" שזהו כח בתוך האדם, אשר מפריע לו להתבונן בתוך עצמו בעמקות, ומשאיר אותו רק בקליפה החיצונית. ואדם שאינו מתבונן בעצמו אינו מכיר את עצמו, ועושה מצוותיו כמצוות אנשים מלומדה. נמצא, שהשינאה שיש לאומות העולם היא על אדם שמשים עצמו כמדבר ריק מתוכן, ע"י ביקורת אמיתית על מצבו, כי זה מוליך לקדושה, בבחי' "לכתך אחרי במדבר".
"באוהל מועד", אוהל לשון מאהיל, לשון של הסתרה, המרמזת על כח האמונה שבו צריך האדם לילך בזמן ההסתרה. הדיבור של הקב"ה עם משה היה תמיד באוהל מועד, ורק מפני שמשה הלך באמונה מעל הדעת זכה מתוך כך שיהיה "מועד", שהוא לשון התוועדות, וכן מועד מלשון ידיעה והבנה. נמצא א"כ, שהתוועדות משה עם הקב"ה היתה רק ע"י כך שקיבל על עצמו את דרך האמונה למעלה מהדעת. ובאותו זמן הוא אמר לו: "שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחותם לבית אבותם במספר שמות כל זכר לגלגלותם". פירוש: "שאו את ראש" זוהי הדרכה כיצד ניתן לשאת את ראש האדם, דהיינו שיהיה בשמחה ויתבונן בחיוב שבו (היפך ממה שמובא ממקודם), זהו ע"י "למשפחותם לבית אבותם". הסביר הרבי זצ"ל – שאדם הרוצה להגיע לשמחה, אפילו שהוא עוסק בביקורת הנ"ל, ובודאי כמה שהביקורת יותר אמיתית קשה לו להיות בשמחה, ואם כן כיצד יכול להיות בשמחה בבחינת "על כן ירים ראש", הלא אנו מחוייבים להיות בבחי' "עיבדו את ה' בשמחה ובואו לפניו ברננה", אלא שזה הפירוש "למשפחותם לבית אבותם", שאב ובן מרמזים על סיבה ומסובב, כי כל מצב שיש לאדם יש לו סיבה אחת – "הבורא". דהיינו שצריך להאמין בהשגחה פרטית, ולדעת שהכלים ויכולת וההבחנה לראות את האמת על עצמו באים רק ע"י הבורא, ואדם צריך לשמוח שהבורא בחר בו לקדם אותו, מתוך הרבה אחרים שאינם מעונינים בעבודה הנ"ל.
"במספר שמות" – כתוב "כל מה שלא נשיג לא נדעהו בשם", שע"י שם ניתן לקבל תפיסה והשגה. ומספר ג"כ מראה על תפיסה והשגה, כמו שכתוב בזוה"ק שמספר מראה על חשבון של ידיעה ותפיסה. ואפשר לומר – "במספר" הוא מלשון "ספיר ויהלום", המרמז על האור העליון הנק' ספירה. ותוכן הענין כנ"ל: שהאדם צריך להאמין שכל התפיסה וההשגה הנ"ל באו מהבורא, אשר בחר בו בכדי לקדם אותו, ועי"ז שמאמין שהקב"ה בחר בו, זוכה ל"שאו את ראש", דהיינו להגיע לשמחה. כי האדם צריך ללכת בשני רגלים – רגל ימין ורגל שמאל, ימין מקרבת ושמאל דוחה. ימין פירושה – שאדם הולך בדרך חיובית ומתבונן על פעולותיו המושלמות של הבורא, שמאל הוא ענין הביקורת. ועיקר עבודת האדם היא בימין דהיינו להיות בשמחה.
לדף הבא שלח להדפסה | שלח לחבר