זוגיות על הפנים
היי אני נשוי מספר שנים וכבר אבא ל-1. אני מרגיש חרא!!! בלשון המעטה. אני לא מצליח לתפקד בשעות הפנאי שלי ולמען האמת אני לא מסוגל להמשיך ללא פיתרון אמיתי. נכנסתי לתקופה מורכבת בה אני לא סגור על מהן מחשבותיה של אשתי, אני חש שהיא בוגדת בי גם אם ברמה המחשבתית. לדעתי היא פשוט מחפשת מקל חדש, בחיי. אומנם היא טוענת שהיא רוצה להמשיך ואף אוהבת אבל חושיי לא מטעים אותי. כאחד שמעריך את האינסטיקנטים שלי אני יודע שמשהו רע קורה, אבל אני לא מצליח כרגע לעלות על מידע שיוכיח את המחשבה. אני בטוח שזהו עניין שבשיגרה אבל אני בהחלט לא מורגל אליו. רוב חיי זכיתי לאהבות מטורפות ונהנתי לבלות במגדל השן שלי, אבל פתאום אני מוצא בתוכי רגשות של חוסר שלמות, ספקות וזה הורג אותי! אולי בזכות הילד אבדה לי האסרטיביות היות ואני חולה עליו עד עמקי נשמתי וממש לא רוצה לאבד אותו. פתאום אני כל כך זקוק לחום, לחבר, לא יותר, באמת.. הרגשה מחורבנת של בדידות השתלטה עלי ואני לא מחבב אותה. האמת, שאני לא יודע להגיד אם אני בעצמי אוהב אותה, אבל המשיכה למבנה המסודר גומרת אותי. אני מנסה לפנטז על חיים לבד, בדירה קטנה שאני קובע את האוירה בה וחי לי חיים שקטים ושלווים. אבל הילד...מה לכל הרוחות אני עושה? למה אני נשלט על ידי פחדים?? הפחד הגדול כמובן, שאני אתחרט לאחר מעשהי ולכן שומר את נפשי שלא אכה על חטא. נמאס לי לכתוב..לילה טוב!
היי אני נשוי מספר שנים וכבר אבא ל-1. אני מרגיש חרא!!! בלשון המעטה. אני לא מצליח לתפקד בשעות הפנאי שלי ולמען האמת אני לא מסוגל להמשיך ללא פיתרון אמיתי. נכנסתי לתקופה מורכבת בה אני לא סגור על מהן מחשבותיה של אשתי, אני חש שהיא בוגדת בי גם אם ברמה המחשבתית. לדעתי היא פשוט מחפשת מקל חדש, בחיי. אומנם היא טוענת שהיא רוצה להמשיך ואף אוהבת אבל חושיי לא מטעים אותי. כאחד שמעריך את האינסטיקנטים שלי אני יודע שמשהו רע קורה, אבל אני לא מצליח כרגע לעלות על מידע שיוכיח את המחשבה. אני בטוח שזהו עניין שבשיגרה אבל אני בהחלט לא מורגל אליו. רוב חיי זכיתי לאהבות מטורפות ונהנתי לבלות במגדל השן שלי, אבל פתאום אני מוצא בתוכי רגשות של חוסר שלמות, ספקות וזה הורג אותי! אולי בזכות הילד אבדה לי האסרטיביות היות ואני חולה עליו עד עמקי נשמתי וממש לא רוצה לאבד אותו. פתאום אני כל כך זקוק לחום, לחבר, לא יותר, באמת.. הרגשה מחורבנת של בדידות השתלטה עלי ואני לא מחבב אותה. האמת, שאני לא יודע להגיד אם אני בעצמי אוהב אותה, אבל המשיכה למבנה המסודר גומרת אותי. אני מנסה לפנטז על חיים לבד, בדירה קטנה שאני קובע את האוירה בה וחי לי חיים שקטים ושלווים. אבל הילד...מה לכל הרוחות אני עושה? למה אני נשלט על ידי פחדים?? הפחד הגדול כמובן, שאני אתחרט לאחר מעשהי ולכן שומר את נפשי שלא אכה על חטא. נמאס לי לכתוב..לילה טוב!
