קצרים בתקשורת
New member
חדשה פה
הי, אני חדשה פה, אבל יש לי הרגשה שאת התחום הזה של בעיות בין אמהות ובנות אני ייסדתי... תמיד היה בינינו קצר. תמיד. זה קצת מסובך, מפני שאבא שלי לא בתמונה ומעולם לא היה. כשהיינו רבות, לי לא היתה אלטרנטיבה. לה כן, יש לי שתי אחיות שאיתן היחסים הן נופת צופים. היא אף פעם לא היתה מרוצה ממני, שום דבר עשיתי לא היה טוב. תמיד בבית הייתי הכבשה השחורה (ורק שם. בבי"ס, בצבא, באוניברסיטה- הכל סיימתי בהצטיינות). הכרתי בחור. היא והוא ישר התחברו. היא אמרה- תתחתני איתו, עד שיש מישהו שמוכן לחיות איתך. התחתנו. אחרי שנתיים- התגרשנו (בלי ילדים, תודה לאל). היא בחרה את הצד שלו, ונשארה איתו בקשר. אני הרגשתי שנשארתי בחוץ. בדיוק הגיע הריב השנתי שלה ושלי. פיצוץ ענק, ונתק. בנוהל. הנתק נמשך שנתיים. אוטוטו מתחילים שנה שלישית. במהלך הנתק היו נסיונות כושלים להיות באיזשהו קשר, עד שהגיע מכתב שהיא כתבה לי שעיקרו הוא שהיא לא מעוניינת שאהיה חלק מהמשפחה, ושהיא דורשת שאפסיק למרר לכולם את החיים. (קצת לא ברור, כי בין כה וכה לא הייתי בקשר איתה). בנוסף, אני מסרבת לדבר על העניין הזה עם האחיות שלי, אני לא רוצה לערב אותן בזה, כי זה לא עניינן. לעומת זאת, היא כל הזמן חופרת להן ומסבירה להן כמה אני לא בסדר וכמה היא כן. ברור לי שבקרב על ההסברה, אני מפסידה כאן. בכל פעם שעולה ניסיון גישור כל מה שאני יכולה לחשוב עליו זה איך אמא מוותרת בכזו קלות על הבת שלה. ומה זה אומר אם היא מוותרת, איך היא מצפה שאהיה איתה בקשר כלשהו. נמאס לי להיות איתה בקשר וכל אינטרוול זמן מסוים לחטוף ממנה סטירה מצלצלת שתזכיר לי שאין לתת בה אמון ואסור לסמוך עליה. שהיא לא ראויה לזה. מה קרה עכשיו? בעוד זמן קצר היא חוגגת יום הולדת עגול. האחיות שלי מתכננות ארוע. אני לא רוצה להיות שם. אני לא מרגישה חלק מהמשפחה, וזה לא מתאים לי. הבעיה היא שמדובר במשפחה פולנית במיוחד, בלא להגיע יש אמירה חזקה. אין לי בעיה עם האמירה עצמה. אני לא מרגישה שאני לא בסדר. העניין הוא שמרגע שרמזתי שאין בכוונתי להגיע, גם חברים וגם משפחה שעד כה החזיקו בצד שלי, ותמכו בי, התחילו להעביר עלי ביקורת שאני לא בסדר. ואני לא מבינה למה, ולא יכולה להבין למה אני צריכה להיות חלק ממפגן הצביעות הזה. היא ביקשה שאצא לה מהחיים, ואני קיבלתי. אז למה עכשיו משהו שונה???? כמו שכתבתי, ברור לי שאני מנהלת קרב מאסף. שהיא כבר חרכה את האדמה, שאני לא אצא מזה בסדר - מה שלא יהיה. ועוד דבר, הייתי בטיפול, דווקא התקדמתי עם עצמי מאוד מאוד יפה. אבל הגענו למסקנה משותפת (אני והפסיכולוגית) שעד שאני לא ארגיש שאני מוכנה לחזור להיות איתה בקשר, וארגיש מספיק בטוחה בצד שלי ורגועה - אין טעם לנסות ולהאיץ את זה. אני מקווה שכותבות כאן גם אמהות ולא רק בנות מתוסכלות. בבקשה שמישהי תגיד לי איך אומרים לבת שלך לכי ואל תחזרי. איך????
הי, אני חדשה פה, אבל יש לי הרגשה שאת התחום הזה של בעיות בין אמהות ובנות אני ייסדתי... תמיד היה בינינו קצר. תמיד. זה קצת מסובך, מפני שאבא שלי לא בתמונה ומעולם לא היה. כשהיינו רבות, לי לא היתה אלטרנטיבה. לה כן, יש לי שתי אחיות שאיתן היחסים הן נופת צופים. היא אף פעם לא היתה מרוצה ממני, שום דבר עשיתי לא היה טוב. תמיד בבית הייתי הכבשה השחורה (ורק שם. בבי"ס, בצבא, באוניברסיטה- הכל סיימתי בהצטיינות). הכרתי בחור. היא והוא ישר התחברו. היא אמרה- תתחתני איתו, עד שיש מישהו שמוכן לחיות איתך. התחתנו. אחרי שנתיים- התגרשנו (בלי ילדים, תודה לאל). היא בחרה את הצד שלו, ונשארה איתו בקשר. אני הרגשתי שנשארתי בחוץ. בדיוק הגיע הריב השנתי שלה ושלי. פיצוץ ענק, ונתק. בנוהל. הנתק נמשך שנתיים. אוטוטו מתחילים שנה שלישית. במהלך הנתק היו נסיונות כושלים להיות באיזשהו קשר, עד שהגיע מכתב שהיא כתבה לי שעיקרו הוא שהיא לא מעוניינת שאהיה חלק מהמשפחה, ושהיא דורשת שאפסיק למרר לכולם את החיים. (קצת לא ברור, כי בין כה וכה לא הייתי בקשר איתה). בנוסף, אני מסרבת לדבר על העניין הזה עם האחיות שלי, אני לא רוצה לערב אותן בזה, כי זה לא עניינן. לעומת זאת, היא כל הזמן חופרת להן ומסבירה להן כמה אני לא בסדר וכמה היא כן. ברור לי שבקרב על ההסברה, אני מפסידה כאן. בכל פעם שעולה ניסיון גישור כל מה שאני יכולה לחשוב עליו זה איך אמא מוותרת בכזו קלות על הבת שלה. ומה זה אומר אם היא מוותרת, איך היא מצפה שאהיה איתה בקשר כלשהו. נמאס לי להיות איתה בקשר וכל אינטרוול זמן מסוים לחטוף ממנה סטירה מצלצלת שתזכיר לי שאין לתת בה אמון ואסור לסמוך עליה. שהיא לא ראויה לזה. מה קרה עכשיו? בעוד זמן קצר היא חוגגת יום הולדת עגול. האחיות שלי מתכננות ארוע. אני לא רוצה להיות שם. אני לא מרגישה חלק מהמשפחה, וזה לא מתאים לי. הבעיה היא שמדובר במשפחה פולנית במיוחד, בלא להגיע יש אמירה חזקה. אין לי בעיה עם האמירה עצמה. אני לא מרגישה שאני לא בסדר. העניין הוא שמרגע שרמזתי שאין בכוונתי להגיע, גם חברים וגם משפחה שעד כה החזיקו בצד שלי, ותמכו בי, התחילו להעביר עלי ביקורת שאני לא בסדר. ואני לא מבינה למה, ולא יכולה להבין למה אני צריכה להיות חלק ממפגן הצביעות הזה. היא ביקשה שאצא לה מהחיים, ואני קיבלתי. אז למה עכשיו משהו שונה???? כמו שכתבתי, ברור לי שאני מנהלת קרב מאסף. שהיא כבר חרכה את האדמה, שאני לא אצא מזה בסדר - מה שלא יהיה. ועוד דבר, הייתי בטיפול, דווקא התקדמתי עם עצמי מאוד מאוד יפה. אבל הגענו למסקנה משותפת (אני והפסיכולוגית) שעד שאני לא ארגיש שאני מוכנה לחזור להיות איתה בקשר, וארגיש מספיק בטוחה בצד שלי ורגועה - אין טעם לנסות ולהאיץ את זה. אני מקווה שכותבות כאן גם אמהות ולא רק בנות מתוסכלות. בבקשה שמישהי תגיד לי איך אומרים לבת שלך לכי ואל תחזרי. איך????