טוב חייבת לצטט מישהו יקר לי
מזה שנים אני נמצאת ולוקחת חלק פעיל בפורום של להקת טיפקס [האגדית יש לציין] נמצא שם ידידי הבסיסט של להקת טיפקס גל פרמן אז ככה: גל גדל והתחנך בקיבוץ נחל עוז,ובגיל בגרות עזב עם ההורים לתל אביב לפני חמש שנים צילמו את חברי הלהקה במעברונים לצורך שידור הופעה שלהם כך שמדי כמה שירים ישודר מעברון בו הם מראיינים אחד את השני. באחד המעברונים שאל קובי אוז את גל את השאלה הבאה קיבוצניקיות...האם זה עובר? או שזה נשאר לתמיד עכשיו מה שגל הבסיסט אמר נחרט לי חזק בראש ואני חושבת שכולכם תסכימו עם הפיסקה הבאה שהוא אמר עכשיו שפגשתי אותו לפני כחודש דיברנו על זה וראיתי שאני כל כך מסכימה עם הדברים הבאים קיראו והפנימו מוזמנים להביע דעתכם תראה...בערך פעם בשבוע אני מתעורר ואני אומר אנ'לא מפספס את התורנות חליבה או משו סתם האמת תמיד נשאר משהו כאילו תמיד אתה סוחב איתך..לגדול בקיבוץ זה כמו סרט של אינדיאנה ג'ונס זה כל יום הרפתקאה חדשה ולאורך יעני זה ממש... סוג של התמכרות אני מאוד מסכימה אני חושבת שקיבוץ הוא מעין חממה ובאמת כל יום אתה מתעורר ואין לך מושג מה יקרה האם הקיבוץ יהיה אותו קיבוץ, ואין לך מושג מה יקרה במהלך היום. קיבוץ מבחינתי הוא צורת החיים האידיאלית,מעין ניתוק שכזה מכל הרעש של העיר,וכולל בתוכו שילוב של תנאי חיים סוציאליים-חברתיים שילד צריך לקבל אני למשל בחרתי להקדיש השנה את פרויקט הגמר שלי במגמת אומנות לנושא הקיבוץ של פעם בדיוק מהסיבות האלו להראות את כל התמימות שהקיבוץ איבד, בעצם לתעד את סופו של עידן הקיבוץ כמו שהכרנו אותו אבל בכל אחד ואחת מאיתנו תמיד יישאר משהו מהחוויות אני למשל זוכרת את הלינה המשותפת שזכיתי להיות בה כשנה,זוכרת את הימים שהבי"ס יסודי היה בתוך הקיבוץ [היום הילדים שלנו לומדים בבי"ס איזורי שנמצא בעין המפרץ] הקיבוץ של אז הוא כבר מזמן לא הקיבוץ של היום
מזה שנים אני נמצאת ולוקחת חלק פעיל בפורום של להקת טיפקס [האגדית יש לציין] נמצא שם ידידי הבסיסט של להקת טיפקס גל פרמן אז ככה: גל גדל והתחנך בקיבוץ נחל עוז,ובגיל בגרות עזב עם ההורים לתל אביב לפני חמש שנים צילמו את חברי הלהקה במעברונים לצורך שידור הופעה שלהם כך שמדי כמה שירים ישודר מעברון בו הם מראיינים אחד את השני. באחד המעברונים שאל קובי אוז את גל את השאלה הבאה קיבוצניקיות...האם זה עובר? או שזה נשאר לתמיד עכשיו מה שגל הבסיסט אמר נחרט לי חזק בראש ואני חושבת שכולכם תסכימו עם הפיסקה הבאה שהוא אמר עכשיו שפגשתי אותו לפני כחודש דיברנו על זה וראיתי שאני כל כך מסכימה עם הדברים הבאים קיראו והפנימו מוזמנים להביע דעתכם תראה...בערך פעם בשבוע אני מתעורר ואני אומר אנ'לא מפספס את התורנות חליבה או משו סתם האמת תמיד נשאר משהו כאילו תמיד אתה סוחב איתך..לגדול בקיבוץ זה כמו סרט של אינדיאנה ג'ונס זה כל יום הרפתקאה חדשה ולאורך יעני זה ממש... סוג של התמכרות אני מאוד מסכימה אני חושבת שקיבוץ הוא מעין חממה ובאמת כל יום אתה מתעורר ואין לך מושג מה יקרה האם הקיבוץ יהיה אותו קיבוץ, ואין לך מושג מה יקרה במהלך היום. קיבוץ מבחינתי הוא צורת החיים האידיאלית,מעין ניתוק שכזה מכל הרעש של העיר,וכולל בתוכו שילוב של תנאי חיים סוציאליים-חברתיים שילד צריך לקבל אני למשל בחרתי להקדיש השנה את פרויקט הגמר שלי במגמת אומנות לנושא הקיבוץ של פעם בדיוק מהסיבות האלו להראות את כל התמימות שהקיבוץ איבד, בעצם לתעד את סופו של עידן הקיבוץ כמו שהכרנו אותו אבל בכל אחד ואחת מאיתנו תמיד יישאר משהו מהחוויות אני למשל זוכרת את הלינה המשותפת שזכיתי להיות בה כשנה,זוכרת את הימים שהבי"ס יסודי היה בתוך הקיבוץ [היום הילדים שלנו לומדים בבי"ס איזורי שנמצא בעין המפרץ] הקיבוץ של אז הוא כבר מזמן לא הקיבוץ של היום
