פרונטאלית
שמונה פוליטיקאים היו שר התחבורה בעשור האחרון. שמונה אנשים בעשר שנים. המשותף: איש מהם לא רצה בתפקיד. איציק מרדכי רצה להיות ראש הממשלה, לא הצליח לו אז הוא נהייה שר התחבורה. אחרי עשרה חודשים הוא עמד לדין ואמנון ליפקין שחק, שגם רצה להיות ראש ממשלה, קיבל את התפקיד. אבל אחרי חמישה חודשים התחלפה הממשלה. אז הגיע אפרים סנה, שעכשיו רוצה להיות השר לביטחון פנים, ויש קצת על הכיסא. אחריו תפס את המשרד אריק שרון, אבל במקביל הוא היה ראש ממשלה (סוף סוף מצליח למישהו), אז לא היה לו יותר מדי זמן להיות שר תחבורה, ואז צחי הנגבי החליף אותו. כן, צחי מ"דרך צלחה" והעמותות. חודשיים. טוב, חודשיים זה המון זמן לשר תחבורה. אחרי צחי בא אביגדור ליברמן, שרוצה להיות שר הביטחון, אחריו הגיע מאיר שטרית, עוד ראש ממשלה בפוטנציה, אחריו הגיע שאול מופז. זה מעייף, הא? כשאין שר אין תוכניות ארוכות טווח ואין שיקום ממשי רק גזירת סרטים. אנחנו דורשים למנות אנשי מקצוע לממשלה. לא תמיד זה יעבוד. ככל שיהיה לנו יותר כוח, נוכל למנות יותר אנשי מקצוע. אנחנו דורשים מראש הממשלה להציג תוכניות ארוכות טווח בנושאים השונים, כדי לדעת מה יקרה ומתי יקרה, ולא רק פלסטרים על המקומות שבהם נשפך דם, ובמקרה הזה, נשפך דם. ראשונים בסדר העדיפויות - כבישים אדומים. במקומות שמועדים לתאונות חייבים לטפל באופן מיידי. כל הפתרונות כשרים. במקביל, נעלה להצבעה בכנסת את נושא התחבורה הציבורית בלילות, נתחיל בחמישי ובמוצ"ש, ובצעדים זהירים אבל חיוניים, ננסה להגיע לפשרה בנוגע ליום שישי. אולי זו הזדמנות טובה לספר משהו על מפלגת הצעירים. לצד איתי פנקס, הומו-שמאלן-חילוני יושב נתנאל איזק מתנחל לשעבר-דתי-ימני, עוד ברשימה: תמר בר און, שהיא גם צעירה ירושלמית, פעילה ואסרטיבית, יפהפייה אם תשאלו אותי (אבל זה לא רלוונטי לכלום) והאחיינית של אלי ישי. כן, השר אלי ישי. דתייה על פי ההלכה ותפיסות החיים, אבל ליברלית לפי התפיסות שלי. עוד ברשימה שמוליק אלקריף, בחור מאוד צעיר, מאוד פעלתן, מאוד דינמי, מאוד דומיננטי בפעילות המפלגתית שלו ודוס. לגמרי דוס. ייחוס משפחתי: האחיין של יצחק כהן. כן, השר יצחק כהן. זה אקראי, לא חיפשנו אחיינים של שרים בש"ס, הם הגיעו לבד. וטוב שהגיעו. הם חתומים על המצע, תומכים בהרבה יוזמות מאוד מתקדמות, כי הם מייצגים את הדתיים החדשים, שמבינים שחיי אדם חשובים יותר מהסטטוס קוו.