מישהו יכול להפנות אותי ל"ניתוחי"

[RozwareZ]

מישהו יכול להפנות אותי ל"ניתוחי"

שירים של מאיר אריאל? כמו שפעם היה באתר מאיר ברשת

 

[yossnet1]

זרוק שירים וכולם פה יעזרו לנתח

 

[RozwareZ]

לילה שקט עבר על כוחותינו בסואץ

הוא שולף שם בשיר הרבה סיפורים, יענו מחבר בין הרבה סיפורים הייתי רוצה לדעת מה כל סיפור מהם בעצם אומר

 

[RozwareZ]

וגם שדות גולדברג

 

[ilovelior]

כמדומני

הוא מחבר שם בין קריאת הספר "איים בזרם" של ארנסט המינגווי כמו שמוזכר בשיר , לעצם היותו בצבא ( במילואים ליתר דיוק ). אין שם הרבה סיפורים , זה הסיפור שלו שקורא סיפור אחר. הוא קורא עד שמגיע תורו לשמירה , ואז הרהורי השמירה וכו'..... קישור למילים של השיר

 

[ilovelior]

לגבי שדות גולדברג

ילדתו שלו היא שירז שבפורום מופיעה תחת פרדס חנה כרכור , אני בטוח שהיא תוכל להרחיב לך יותר מכך: חלק לקוח מ"שיר השירים" - אם אני לא טועה. מדובר לפי דעתי על ה"סם" שבטבע. שהטבע מוכר לנשמה שלך דברים דברים שיש רק בו , ולכן בעזיבתך אותו משהו מת. קישור למילים של השיר

 

[איל1לשם]

שמעתי פעם

שזה תגובה לשיר של לאה גולדברג(ביצוע של חווה אלברשטיין...) שנקרא "את תלכי בשדה" ... השיר שם מדבר לנערה שתלך לבדה בשדה ובתגובה כתב מאיר .... ילדתי שלי אל תלכי לבדך.....

 

[שפריץ חרוזים]

ואוו! תודה! הרבה דברים מתחברים!

 

[novemberain]

מצרפת את מילות השיר של גולדברג

למען ייראו. את תלכי בשדה/לאה גולדברג האמנם, האמנם עוד יבואו ימים בסליחה ובחסד, ותלכי בשדה, ותלכי בו כהלך התם. ומחשוף, ומחשוף כף רגלך ילטף בעלי האספספת או שלפי שיבולים ידקרוך ותמתק דקירתם. או מטר ישיגך בעדת טיפותיו הדופקת על כתפיך, חזך, צווארך וראשך רענן. ותלכי בשדה הרטוב וירחב בך השקט כאור בשולי הענן. ונשמת, ונשמת את ריחו של התלם, נשום ורגוע וראית את השמש, בראי השלולית הזהוב. ופשוטים, ופשוטים הדברים, וחיים, ומותר בם לנגוע ומותר לאהוב, ומותר ומותר לאהוב. את תלכי בשדה לבדך, לא נצרבת בלהט השרפות בדרכים שסמרו מאימה ומדם. וביושר לבב תהיי ענווה ונכנעת כאחד הדשאים, כאחד האדם.

 

[שפריץ חרוזים]

שיר ענק!

שבוצע יפה ע"י חווה אלברשטיין. תודה ל"גשם של חשוון" על המילים

 

[novemberain]

מרחיבה את מה שאוהבליאור [יחיה?]

כתב. [ואין הרבה מה להרחיב, אבל החשק...] כמו שאותו אוהב כתב; "אין שם הרבה סיפורים , זה הסיפור שלו שקורא סיפור אחר." ואפשר לראות את ההפרדה הברורה בשיר בין הסיפור של ארנסט המינגווי - 'איים בזרם' לבין היצירה המקורית עצמה של מאיר. קורא "איים בזרם" מאת ארנסט המינגווי תרגם את זה יפה אהרן אמיר. [מתחיל תקציר-תאור של היצירה הספרותית - 'איים בזרם' מאת ארנסט המינגווי ("תרגם את זה יפה אהרון אמיר

)] אז עוד מעט הוא יצחק אותה על המיטה הרחבה שלו והוא אחד העצובים בעיר. הוא כבר איבד שלושה בנים אז הוא עובד כאיש ביון וזה מלחמת העולם הכי שנייה יושב בבאר שבהוואנה, לא חלום שהוא יפגוש בה כאן זאת שכבר שנים, האין שנייה. חופשה של ארבעה ימים, זונה זקנה שותה איתו רוצה סיפור ושיכניס בו אהבה. הוא מספר לה על הונג קונג וכל הסיניות שלו פתאום נכנסת היא, מדי צבא, נפלו איש על צווארי אישה היא בדרנית של חיילים אבל הלילה היא שלו אם הוא רוצה היתה אשתו הראשונה והם עכשיו נוסעים אליו [המשך הבית הרביעי]; אני עכשיו אל השמירה יוצא ירח שועלים מלא מרביץ בהיר את כל העיר ההר, הים, גזרת המגננה ומצלצל הטלפון ומודיעים שכנראה חוליית אויב אחת הסתננה הלוך חזור עם המשקפת שנמשכת לירח כמו הים אך שום תנועה אינה נראית. ולך לך שרים לי במצעד הפזמונים הייתי טס לא רק הולך מכאן כעת. אולי מחר אני יוצא סוף סוף הביתה לחופשה אני נצמד אל המשקפת לא לחשוב באוהל מחכים לי אור ותה פלחי תפוח וסיגריה וסיפור חזק וטוב. חוץ מכוכב אחד קטן שהתחזה נצנוץ חשוד הפזמונים עברו בסך בלי שום דבר ועוד מבט על הירח על העיר ועל הים ואז חבר בא ואומר זמנך עבר. נפלו שני תה פלחי תפוח עוד ארבע חמש סיגריות כי פתאום נתקע לי כאן השיר, [פתאום נתקע לו כאן השיר, חוזר ליצירה של המינגווי]; אבל עכשיו הוא יצחק אותה על המיטה הרחבה שלו והוא אחד העצובים בעיר. [לילה שקט עבר על כוחותינו בסואץ/מילים ולחן: מאיר אריאל] כמו שאותו אוהב כתב, מאיר מתאר בשיר את הרהוריו, המאווים והרצונות , "...ו"לך לך" שרים לי במצעד הפזמונים - הייתי טס לא רק הולך מכאן כעת..." הפן החברתי [או שמא החברויות, שנוצרו?] גם הוא מתואר בצורה זו או אחרת בשיר: "...באהל מחכים לי אור* ותה-פלחי-תפוח וסיגריה וספור חזק וטוב [כן, כן, אותו 'איים בזרם', כנראה]" * אותו אור, כפי שקראתי בפורום הקודם, היה חבר של מאיר [תקנו אותי אם זכרוני מטעני]. מוסיפה גם סריקה של ב'מבואות סואץ', שמופיע ב'דלתות נפתחות מעצמן'. [אם הכתב ממש לא ברור - אקליד].

 

[novemberain]

מבואות סואץ ../images/Emo26.gif

 

[פרדס חנה כרכור]

מעניין מאוד

שלום לכם, תהיתי מהיכן יש לך את כתב היד הזה?? אומנם יש קטע כזה אצלינו אך ממה שהצלחתי לראות זהו אינו כתב ידו של מאיר!! אשמח אם תשלח לי קובץ זה למייל. תודה, שירז

 

[novemberain]

אוי, כנראה, שהטעתי.

הכתב יד הוא שלי. כתבתי את הקטע בזמן, ששמעתי את הדיסק. סליחה על ההטעייה, בטח שלא בכוונה

 

[שפריץ חרוזים]

מרחיב את מה ש"נוב" היטיבה לכתוב

אכן יש הפרדה בין הסצנה של עמדת השמירה לאוהל-או כמו שהוא נתפס בשיר- החזרה למציאות. עמדת השמירה לא מאפשרת לעשות יותר מדי דברים, ובחסרונה זה טמון גם יתרונה כ"חבית דגים"-שבה יוצאים משפטי מפתח והגיגים למיניהם. אז לפני השמירה הוא קורא את "איים בזרם"- ואז מגיע זמנו לעלות לשמירה ולהעלות מחשבות על היום שעבר, על הספר שקרא ועל המראה שנשקף אליו. עמדת שמירה- חייבים להיות בפוקוס! בקשר מודיעים שחוליית אויב הסתננה, אבל לכו תגידו לאדם שכזה להפסיק עם ההגיגים, והוא , בתור חייל טוב- מנסה- "נצמד אל המשקפת לא לחשוב" אבל מיד אחרי שהוא לוקח על עצמו את ההחלטה הזו הוא כבר חושב על מה שמחכה באוהל ועל הספר ועל מה לא, ותוך כדי סריקה, מסיט את המשקפת כדי להיות בטוח שיש עולם מחוץ לגזרת המגננה ומגלה עיר וים וירח, ופה, במרווח בין המציאות לדמיון מגיע חבר שמבשר לו ש" זמנך עבר"- כאילו הוא היה עכשיו אצל פסיכולוג שנבר בתוך מוחו, מה שלא לגמרי לא נכון... ואז הוא חוזר לאוהל- לספר, לחבר ,לתה, ולכל מה שיתן לו השראה לשמירה הבאה.

 

[נני55]

../images/Emo70.gif../images/Emo45.gifיפה מאוד!!../images/Emo168.gif