מסכים ולא מסכים
נכון באפי תמיד חושבת על הסוף ובאפי גם באמת מחסלת לרוב את האויבים שלה. המאסטר, ראש העיר, אדם וגלורי מתו. אבל יש משהו מאוד ילדותי בגישה שלה. כלומר לא מציאותי. כמו כשהיא מחליטה בעונה 3 שהיא תנצח את ראש העיר ופיית' ואז היא תהיה חופשיה. תמיד יש עוד משהו מעבר לפינה ויותר מזה, יש דברים שאין להם פתרון פשוט, כמו פיית' שהיא לא יכלה להרוג כי היא אנושית. ככל שהעונות מתקדמות באפי יותר מבינה לדעתי שהיא לא יכולה באמת לנצח אלא רק לשפר את העולם. בסוף עונה 7 אפילו שהיא עושה מפנה עצום בכך שהיא יוצרת אלפי קוטלות היא בעצם לא באמת פוגעת ברוע הראשון. אנג'ל באמת חי בשביל המשימה שלו ובאמת לא ברור מה הוא היה עושה אם פתאום לא היה לו במה להילחם, אבל בכל זאת אני חושב שהוא באמת מעוניין לסיים את הרוע. בעונה 2 הוא עושה מהלך לחסל את W&H רק כדי לגלות שזה בלתי אפשרי. בסוף עונה 5 הוא עושה את המהלך הכי מלא שהוא יכול נגד W&H למרות שהוא לא חושב ששזה יחסל אותם. אם כי אפשר לטעון שזה רק מחזק את הטיעון שלך. הייתה לו אופציה להמשיך לעבוד בW&H לנסות לשפר מבתוך המערכת, אבל הוא חייב להילחם ולכן הוא הורס את זה. לגבי תיכוניסטים. נכון, הרוב (או לפחות חלק גדול) תמיד נראים כאילו הם שייכים. אולי באמת החיים שלהם אחלה והכל בסדר אצלם. אעני לא יכול לדעת כי אני לא חייתי את החיים שלהם. ואולי הם כמו שראו את קורדיליה בעונה 1, פשוט מעמידים פנים כי עדיף להיות לבד כשאתה מוקף באנשים. יש לי קרובת משפחה שאני קרוב אליה שהיא בתיכון והיא פופולרית מאוד עם מיליון חברים והיא מתוסבכת, ונכנסת לדיכאונות ולא יודעת מה לעשות וחווה אותם דברים שאני חוויתי פשוט בלי שהיא בעצם אי פעם באמת לבד.