משגע אותי שאי אפשר לתכנן שום דבר

[רוצה עוד 1]

משגע אותי שאי אפשר לתכנן שום דבר

משגע אותי שאי אפשר לתכנן שום דבר
נראה לי שהפעם יהיה קצת קשה להסתיר מפני הדס שמשהו קורה. התוכנית המקורית לסוף השבוע הקרוב היא לנסוע ביום שישי לאמא שלי שגרה בצפון ולחזור במוצאי שבת. כבר לא היינו שם כמעט חודש וכולם כבר מתגעגעים מאוד. הבעייה היא שמסתמן שהשאיבה תיפול דווקא בשבת. ההערכה המקורית היתה שזה יקרה בסוף סוכות אבל הזקיקים הפעם לא משתפים פעולה וגדלים להם בעצלתיים. נדע סופית רק בעוד יומיים, כלומר ביום חמישי. ואז נצטרך אולי לתכנן מחדש את סוף השבוע, וזה כולל להודיע לכל הנוגעים בדבר (סבתא, נכדים ובני דודים) על האכזבה הצפויה. וגם למצוא הסבר מניח את הדעת עבור הדס (ובעצם גם לשי) למה השינוי. מצד אחד, כבר ממש נמאס לי להזריק (14 ימים!) ולהדקר בזרוע כל יומיים, אבל עכשיו דווקא הייתי מוכנה שהעניינים יתקדמו טיפה יותר לאט ושהשאיבה תחכה ליום ראשון. זה פשוט משגע אותי - שאי אפשר לצפות מראש ולתכנן שום דבר! אוף!

 

[רחל5]

אם את לא רוצה לספר לה

משגע אותי שאי אפשר לתכנן שום דבר
נראה לי שהפעם יהיה קצת קשה להסתיר מפני הדס שמשהו קורה. התוכנית המקורית לסוף השבוע הקרוב היא לנסוע ביום שישי לאמא שלי שגרה בצפון ולחזור במוצאי שבת. כבר לא היינו שם כמעט חודש וכולם כבר מתגעגעים מאוד. הבעייה היא שמסתמן שהשאיבה תיפול דווקא בשבת. ההערכה המקורית היתה שזה יקרה בסוף סוכות אבל הזקיקים הפעם לא משתפים פעולה וגדלים להם בעצלתיים. נדע סופית רק בעוד יומיים, כלומר ביום חמישי. ואז נצטרך אולי לתכנן מחדש את סוף השבוע, וזה כולל להודיע לכל הנוגעים בדבר (סבתא, נכדים ובני דודים) על האכזבה הצפויה. וגם למצוא הסבר מניח את הדעת עבור הדס (ובעצם גם לשי) למה השינוי. מצד אחד, כבר ממש נמאס לי להזריק (14 ימים!) ולהדקר בזרוע כל יומיים, אבל עכשיו דווקא הייתי מוכנה שהעניינים יתקדמו טיפה יותר לאט ושהשאיבה תחכה ליום ראשון. זה פשוט משגע אותי - שאי אפשר לצפות מראש ולתכנן שום דבר! אוף!

אם את לא רוצה לספר לה
את עדיין יכולה להתחמק ("אמא לא מרגישה טוב"), לא? אנחנו ביטלנו טיול לארה"ב בגלל ההריון (שהיה) שלי. למשפחה שלי אמרנו שהחלטנו לבטל את הטיול, כי זה יוצא טירטור גדול מדי לבובי (הנסיעה היתה בעקבות העבודה של בעלי, וכללה כמה יעדים לפני שנוכל להתחיל בטיול פרטי). (כשההריון נפל הצטערנו על הביטול, אבל למעשה אין על מה להצטער, כי הביטול היה דוקא למקרה שמשהו ישתבש. הרי אם הכל דופק כמו שצריך, אין בעיה לטייל, נכון? ומכיוון שעכשיו אני במעקב אחרי הבטא היורדת...)

 

[מיכל של עומר ויובל]

אולי אפשר לשלוח את הדס ושי

משגע אותי שאי אפשר לתכנן שום דבר
נראה לי שהפעם יהיה קצת קשה להסתיר מפני הדס שמשהו קורה. התוכנית המקורית לסוף השבוע הקרוב היא לנסוע ביום שישי לאמא שלי שגרה בצפון ולחזור במוצאי שבת. כבר לא היינו שם כמעט חודש וכולם כבר מתגעגעים מאוד. הבעייה היא שמסתמן שהשאיבה תיפול דווקא בשבת. ההערכה המקורית היתה שזה יקרה בסוף סוכות אבל הזקיקים הפעם לא משתפים פעולה וגדלים להם בעצלתיים. נדע סופית רק בעוד יומיים, כלומר ביום חמישי. ואז נצטרך אולי לתכנן מחדש את סוף השבוע, וזה כולל להודיע לכל הנוגעים בדבר (סבתא, נכדים ובני דודים) על האכזבה הצפויה. וגם למצוא הסבר מניח את הדעת עבור הדס (ובעצם גם לשי) למה השינוי. מצד אחד, כבר ממש נמאס לי להזריק (14 ימים!) ולהדקר בזרוע כל יומיים, אבל עכשיו דווקא הייתי מוכנה שהעניינים יתקדמו טיפה יותר לאט ושהשאיבה תחכה ליום ראשון. זה פשוט משגע אותי - שאי אפשר לצפות מראש ולתכנן שום דבר! אוף!

אולי אפשר לשלוח את הדס ושי
לבדם לסבא וסבתא במידת הצורך, וכך להחליט מראש שמה שלא יהיה הם נוסעים. שיהיה בהצלחה!

 

[קייצית]

מבינה את הדילמה ../images/Emo4.gif

משגע אותי שאי אפשר לתכנן שום דבר
נראה לי שהפעם יהיה קצת קשה להסתיר מפני הדס שמשהו קורה. התוכנית המקורית לסוף השבוע הקרוב היא לנסוע ביום שישי לאמא שלי שגרה בצפון ולחזור במוצאי שבת. כבר לא היינו שם כמעט חודש וכולם כבר מתגעגעים מאוד. הבעייה היא שמסתמן שהשאיבה תיפול דווקא בשבת. ההערכה המקורית היתה שזה יקרה בסוף סוכות אבל הזקיקים הפעם לא משתפים פעולה וגדלים להם בעצלתיים. נדע סופית רק בעוד יומיים, כלומר ביום חמישי. ואז נצטרך אולי לתכנן מחדש את סוף השבוע, וזה כולל להודיע לכל הנוגעים בדבר (סבתא, נכדים ובני דודים) על האכזבה הצפויה. וגם למצוא הסבר מניח את הדעת עבור הדס (ובעצם גם לשי) למה השינוי. מצד אחד, כבר ממש נמאס לי להזריק (14 ימים!) ולהדקר בזרוע כל יומיים, אבל עכשיו דווקא הייתי מוכנה שהעניינים יתקדמו טיפה יותר לאט ושהשאיבה תחכה ליום ראשון. זה פשוט משגע אותי - שאי אפשר לצפות מראש ולתכנן שום דבר! אוף!

מבינה את הדילמה

אני לא סיפרתי לבני כלום בזמנו, אבל הוא ידע כל מיני דברים, שכאבה לי הבטן, שפתאום הייתי מושבתת בבית, קלט פירורי מידע שעברו ביני לבין בעלי (בעצם זה היה יותר כמו ביסים ענקיים מפרורים...) ולבסוף השיא היה שהאחות שבאה אלי הביתה החזיקה את המזרק וקראה לו לבוא לעזור לה לעשות ילדים... עדי כדי כך שאתמול הוא אמר לי שהוא שמח שהוא בן כי בנות מולידות כי הם צריכות לקבל זריקות בטוסיק בשביל זה... אז נוצר עיוות למרות שהוא יודע איך תינוקות באים לעולם. יכול להיות שהדבר הנכון הוא כן לשבת ולספר להם בצורה פשוטה בלי לסבך את העניינים. אני לא יודעת פשוט מעלה סברה אפשרות. כי הם הרי יודעים הכל וכשיש סתירה בין מה שהם יודעים למה שאומרים להם או מנסים לשדר להם אז נוצר בילבול. בקשר לזה שאי אפשר לתכנן שום דבר זה באמת משגע, אני מכירה את זה גם במקרו, אי אפשר להחליף עבודה, אי אפשר ללמוד אי אפשר לעשות דיאטה או ליסוע לחו"ל...(למרות שאצלי הטיפולים כבר הפכו לתירוץ) זה חלק מהמחיר כנראה. מאחלת לך המון הצלחה בטיפול הזה, לפעמים דוקא הטיפולים האלה שמתחילים עקום דווקא מצליחים ! קייצית

 

[רוצה עוד 1]

דווקא במאקרו אני מנסה שלא לתת

מבינה את הדילמה

אני לא סיפרתי לבני כלום בזמנו, אבל הוא ידע כל מיני דברים, שכאבה לי הבטן, שפתאום הייתי מושבתת בבית, קלט פירורי מידע שעברו ביני לבין בעלי (בעצם זה היה יותר כמו ביסים ענקיים מפרורים...) ולבסוף השיא היה שהאחות שבאה אלי הביתה החזיקה את המזרק וקראה לו לבוא לעזור לה לעשות ילדים... עדי כדי כך שאתמול הוא אמר לי שהוא שמח שהוא בן כי בנות מולידות כי הם צריכות לקבל זריקות בטוסיק בשביל זה... אז נוצר עיוות למרות שהוא יודע איך תינוקות באים לעולם. יכול להיות שהדבר הנכון הוא כן לשבת ולספר להם בצורה פשוטה בלי לסבך את העניינים. אני לא יודעת פשוט מעלה סברה אפשרות. כי הם הרי יודעים הכל וכשיש סתירה בין מה שהם יודעים למה שאומרים להם או מנסים לשדר להם אז נוצר בילבול. בקשר לזה שאי אפשר לתכנן שום דבר זה באמת משגע, אני מכירה את זה גם במקרו, אי אפשר להחליף עבודה, אי אפשר ללמוד אי אפשר לעשות דיאטה או ליסוע לחו"ל...(למרות שאצלי הטיפולים כבר הפכו לתירוץ) זה חלק מהמחיר כנראה. מאחלת לך המון הצלחה בטיפול הזה, לפעמים דוקא הטיפולים האלה שמתחילים עקום דווקא מצליחים ! קייצית

דווקא במאקרו אני מנסה שלא לתת
לטיפולים להשפיע לי על החיים (או שככה לפחות נדמה לי). אני בעקרון לא דוחה שום דבר בחיים שלי ל"אחרי הטיפולים". אני עושה דיאטה (בעצם, זה לכל החיים), מתעמלת, נוסעת (במסגרת האפשרויות הכלכליות), מנסה לתכנן שינויים (מישהו יודע על משרה פנויה?)... אני מאוד מנסה שלא להשתמש בטיפולים כתירוץ לשום דבר. אני מקווה שאני מצליחה. את האחות הזאת הייתי הורגת בו במקום (איזה מסר מוצלח לילד...) או לפחות נותנת לה שטיפה הגונה לאחר הנזק. לגבי להסביר לילדים שלי? לא יודעת. רק הדס על הפרק, כי שי עדיין צעיר ולא ממש שם לב לדברים שקורים. אם אסביר להדס, היא תרצה לדעת כל פרט פרט ולהיות חלק מהתהליך ולזה אני עדיין לא מוכנה. ככל שאני חושבת על זה יותר ומהיכרותי אותה, היא עלולה לקחת את זה מאוד קשה, ומסוגלת לפתח יחס מאוד שלילי כלפי הטיפולים ואולי גם כלפי ההריון והתינוק. היא ילדה מאוד רגישה וקצת שברירית. אני לא מרגישה שאני יכולה להפיל את זה עליה. נצטרך למצוא דרך אחרת להתמודד עם זה. תודה על האיחולים ונקווה שאת צודקת לגי טיפולים שמתחילים עקום.

 

[ריניני]

כל הכבוד שאת מצליחה

דווקא במאקרו אני מנסה שלא לתת
לטיפולים להשפיע לי על החיים (או שככה לפחות נדמה לי). אני בעקרון לא דוחה שום דבר בחיים שלי ל"אחרי הטיפולים". אני עושה דיאטה (בעצם, זה לכל החיים), מתעמלת, נוסעת (במסגרת האפשרויות הכלכליות), מנסה לתכנן שינויים (מישהו יודע על משרה פנויה?)... אני מאוד מנסה שלא להשתמש בטיפולים כתירוץ לשום דבר. אני מקווה שאני מצליחה. את האחות הזאת הייתי הורגת בו במקום (איזה מסר מוצלח לילד...) או לפחות נותנת לה שטיפה הגונה לאחר הנזק. לגבי להסביר לילדים שלי? לא יודעת. רק הדס על הפרק, כי שי עדיין צעיר ולא ממש שם לב לדברים שקורים. אם אסביר להדס, היא תרצה לדעת כל פרט פרט ולהיות חלק מהתהליך ולזה אני עדיין לא מוכנה. ככל שאני חושבת על זה יותר ומהיכרותי אותה, היא עלולה לקחת את זה מאוד קשה, ומסוגלת לפתח יחס מאוד שלילי כלפי הטיפולים ואולי גם כלפי ההריון והתינוק. היא ילדה מאוד רגישה וקצת שברירית. אני לא מרגישה שאני יכולה להפיל את זה עליה. נצטרך למצוא דרך אחרת להתמודד עם זה. תודה על האיחולים ונקווה שאת צודקת לגי טיפולים שמתחילים עקום.

כל הכבוד שאת מצליחה
להמשיך לחיות, למרות הטיפולים. אני יותר בצד של קייצית, נשאבת פנימה כל-כולי אחרי דקה ורבע. חשבתי קצת על הדס - מצד אחד שווה לסמוך על ההרגשה שלך שעדיף לא לשתף בינתיים, כי את מכירה אותה (ואותך). מצד שני, אני נזכרת בשרשור שהיה לא מזמן בפורום "חינוך לגיל הרך", שם הזכירו כמה אמהות שהילדים שלהם ידעו על הריון נוסף עוד לפני שחלמו להגיד להם, עוד לפני שראו בטן בכלל. נראה לי שילדים קשובים ונבונים, ואין ספק שהדס מתאימה לשתי ההגדרות

, אוספים מידע מכל מיני מקומות ויודעים דברים גם בלי שנאמרו במפורש (והבן של קייצית בהחלט מדגים את זה). במקרה כזה, עדיף כבר להגיד ולא להשאיר מוסתר ומעורפל, כי זה עוד יותר מסבך. אולי האמירה של הדס ש"לא ידעתי שאת רוצה עוד ילד", למרות שהנושא מדובר בבית, מראה שהיא נמצאת במצב של שאלה או בלבול לגבי מה שקורה ואיפה אתם בתהליך. יכול להיות? ומאחלת שהטיפול הנוכחי, למרות ההתחלה הלא-מדהימה, ימשיך טוב יותר: שאיבה קלילה בטיימינג מתאים, ביציות נפלאות, עוברים נהדרים והריון אחד מוצלח. מקובל עליך?