תראי
זו שאלה שקשה מאוד להסביר אם לא רואים ושומעים איך אני מדברת....
היות ואני שומעת טוב ,ומדברת רגיל,אפילו לי היה קשה להבין ולהאמין שאני חירשת,לא הייתה לי בעיה לתקשר עם אנשים מסביבי,ולהם גם לא איתי. (ככה חשבתי עד לפני שהתחתנתי
) תראי,לא גדלתי בסביבה חירשת ,לא היו לי חברים לקוי שמיעה,לא ידעתי מה זה שפת הסימנים,לא נקשרתי בצורה כזו או אחרת לעולם החירשים,איך בכלל אני אמורה לדעת שיש עולם כזה? עד שהגעתי לתיכון,לא ידעתי בכלל שיש חברות של חירשים ,עולם של שפה אחרת,וקשיים שראיתי,לא דימיתי שהם קשיים,הלכתי איתם וזרמתי עם כל הקשיים של ה"לא לשמוע טוב" כמובן מאליו ,שכל בן אדם יש לו פה ושם אי קליטת שמיעה או דיבור או הבנה. לא התעמקתי יותר מידי בחירשות שלי.זה-למה לא הודיתי שנים בחירשות שלי! וזה לא קל תאמיני לי, כשהגעתי לתיכון,אז...שם...באמת הכרתי עוד אנשים חירשים ולקוי שמיעה,ופה התחיל לאט לאט לטפטף לי מה קורה גם אצלי,אבל ממש לאט. לא יחסתי משמעות לחברה הזו, לא קיבלתי את השפה שלהם, ובאמת שניסיתי להתקרב,לא דחיתי אותם בכלל,פה ושם צצתי לי באירועים שהזמינו אותי,פה ושם יצאתי עם חירש כדי להבין מה קורה בעולם שלו,וגם יצרתי לי חברות נעימה איתם.מאוד התביישתי (אם לאמר ת'אמת) לדבר בשפה הזו,התרחקתי מעצם המחשבה להיות שותפה לחברה סגורה ומסוגרת ומרוחקת שמילת המפתח איתם היא "סבלנות כי עוד רגע אתה מתפוצץ כי הם לא מבינים אותך ואתה לא אותם,העדפתי להיות קרובה לאנשים "רגילים"... ראיתי בקבוצה הזו של החירשים,דברים מאוד לא טובים בשבילי דאז. אולי כי המחשבה שלי הייתה שונה אז. אני מודה שזה עשה לי משהו פנימי,והצליח לעזור לי איכשהוא ,היום אני מבינה את כל אותם ילדודס בתיכון,הרבה יותר טוב . גם מפני שגדלתי להבין שאני בעצמי לא שומעת טוב ואין מה לעשות אני נעזרת במכשירי שמיעה שבלעדיהם לא הייתי מצליחה בעולם השומעים. וגם,אם לאמר את האמת,נעזרתי המון ברצון שלי להצליח להיות "רגילה ושומעת" זה היה המוטו של הוריי שדחפו אותי לזה מאז שאני זוכרת את עצמי. כך,שעל קצה המזלג נתתי לך תמצית המחשבות שלי על החירשות שלי.... מקווה שעניתי לך. אם יש למישהו או מישהי ...מה להגיב, אשמח לקבל דיעותיכם. שיהיה לכולנו שבת שלום ומבורך! עדי.
מה שם משפחתך? בזמנו למדתי
