נלסון קראתי בכיתי חזרתי לינואר 1997
אוי כמה מוכר לי כל מה שכתבת. גם אני הייתי בסיבוב הראשון בבית החולים הראשון כ- 40 יום בטיפול נמרץ, בסיבוב השני חצי שנה אחרי בבית חולים השלישי היה כמה ימים בודדים בטיפול נמרץ, והאישפוז ברובו במחלקה בחדר עם כל ציוד ההנשמה כמה חודשים. הייתי עם צנרת שלמה שאת שמה של כל אחת בעל פה אני יודעת ולאיזו מטרה. ונלסון אני ממש ממש גאה בך שלא נתתם להם לנתח את בנך בכיס מרה, תמשיך לעקוב אחרי צעדי הרופאים, אני לא יכולה כאן להרחיב מסיבות משפטיות, אבל הרבה מאוד ממה שתיארת כאן לגבי הרופאים, וניתוחים ולא שואלים ועושים מוכר ומוכר מאוד.תדאג שתמיד יהיה איתך קלסר קטן עם תיעוד החומר הרפואי החשוב להגשת עזרה רפואית בשעת הצורך. אני הייתי בטיפול נמרץ תופעה שלא נתקלים בה כל יום.והסבל הנפשי היה עצום, עד היום כל פעם מחדש כמו סרט רץ . אני נפגעתי במספר מקומות בגוף, וגילו שיש לי בין היתר מה שנקרא אפנאה-דום נשימה. וכאשר הריאות מלאות ליחה, ואני ישנה אפילו מכונת ההנשמה לא תעזור, לכן דאגו כל הזמן להחזיק אותי כמה שיותר עירה. היו מפריעים לי לפעמים לישון, מעירים אותי, וכמובן אסור היה להרדים אותי.לא יכולתי לדבר וכבר אחרי כמה ימים כבר לא יכולתי בקושי להזיז אצבעות, והייתי תמיד מתעקשת עם תנועות אצבעות לקרוא לרופאים ולנסות לכתוב, השעות לא זזו והייתי מתוסכלת מאוד. כתבתי פה את כל תהליך השיקום שלי ומה עבר עלי מסכת יסורים, ומחקתי . כתבתי ומחקתי-כי אסור לי לספר עדיין כלום. נלסון אני יכולה לאמר לך שהיום כשאני חיה בבית עם ביפבאפ-מכונת הנשמה, ומכונת חמצן כמה שעות ביוום בלבד , ושאר היממה במחיצתם קרוב(לא מרותקת למיטה תודה לאל, לבנתיים יצאתי מזה), בצער רב וביגון וכאב -שהכאב בכל מסלול היסורים הרפואי שעברתי חודשים בבתי חולים, הוא כאין וכאפס למסכת היסורים שחברת הביטוח מעבירה את הנפצע גם כשמצבו הוא בגדר סיכון חיים. נלסון עם כל הכאב אני רוצה שתדע, שתהיה מוכן נפשית, שחברת הביטוח על ידי התנהגות מכוערת ומתועבת של חוקריה, תגמד עוד שנה שנתיים את כל הסבל הנפשי שעובר עליכם, תעשה מבנך בריא גם אם לא יתקרב ללהיות בריא, תטריד אותכם תמרר את חייכם תחכה לכם בכל פינה. אני מחזקת אותכם מכאן, אל תישברו, ואם הייתי יכולה הייתי מחברת כמה חוקרים למכונת ההנשמה שתהיה להם קצת נשמה, לי אישית המרדף שלהם הביא להשפעה על הלב, רק אז הם הבינו שהם צריכים למרר את חיי מרחוק שלא ארגיש אותם. נלסון תיזהרו שבים המבקרים האנונימים, עכשיו ברגעים הקשים שלכם(מנסיון) יושבים חוקרים מתועבים שמצלמים, מקליטים, מתעדים את הכאב שלכם, ואת רגעי האושר הקטנים שלכם כדי להשתמש בהם בבוא היום נגדכם -מה שנקרא ``עדות בעל דין``. תר לי שברגעים קשים אלה שלכם, כשאתם נאבקים על חיי בנך אני מתריעה על דבר שלא היה צריך בכלל לעלות לדיון. בכלל תופעת החוקרים היא תופעה ראויה לדיון רציני בפורום-היא נזק נפשי עצום.
אוי כמה מוכר לי כל מה שכתבת. גם אני הייתי בסיבוב הראשון בבית החולים הראשון כ- 40 יום בטיפול נמרץ, בסיבוב השני חצי שנה אחרי בבית חולים השלישי היה כמה ימים בודדים בטיפול נמרץ, והאישפוז ברובו במחלקה בחדר עם כל ציוד ההנשמה כמה חודשים. הייתי עם צנרת שלמה שאת שמה של כל אחת בעל פה אני יודעת ולאיזו מטרה. ונלסון אני ממש ממש גאה בך שלא נתתם להם לנתח את בנך בכיס מרה, תמשיך לעקוב אחרי צעדי הרופאים, אני לא יכולה כאן להרחיב מסיבות משפטיות, אבל הרבה מאוד ממה שתיארת כאן לגבי הרופאים, וניתוחים ולא שואלים ועושים מוכר ומוכר מאוד.תדאג שתמיד יהיה איתך קלסר קטן עם תיעוד החומר הרפואי החשוב להגשת עזרה רפואית בשעת הצורך. אני הייתי בטיפול נמרץ תופעה שלא נתקלים בה כל יום.והסבל הנפשי היה עצום, עד היום כל פעם מחדש כמו סרט רץ . אני נפגעתי במספר מקומות בגוף, וגילו שיש לי בין היתר מה שנקרא אפנאה-דום נשימה. וכאשר הריאות מלאות ליחה, ואני ישנה אפילו מכונת ההנשמה לא תעזור, לכן דאגו כל הזמן להחזיק אותי כמה שיותר עירה. היו מפריעים לי לפעמים לישון, מעירים אותי, וכמובן אסור היה להרדים אותי.לא יכולתי לדבר וכבר אחרי כמה ימים כבר לא יכולתי בקושי להזיז אצבעות, והייתי תמיד מתעקשת עם תנועות אצבעות לקרוא לרופאים ולנסות לכתוב, השעות לא זזו והייתי מתוסכלת מאוד. כתבתי פה את כל תהליך השיקום שלי ומה עבר עלי מסכת יסורים, ומחקתי . כתבתי ומחקתי-כי אסור לי לספר עדיין כלום. נלסון אני יכולה לאמר לך שהיום כשאני חיה בבית עם ביפבאפ-מכונת הנשמה, ומכונת חמצן כמה שעות ביוום בלבד , ושאר היממה במחיצתם קרוב(לא מרותקת למיטה תודה לאל, לבנתיים יצאתי מזה), בצער רב וביגון וכאב -שהכאב בכל מסלול היסורים הרפואי שעברתי חודשים בבתי חולים, הוא כאין וכאפס למסכת היסורים שחברת הביטוח מעבירה את הנפצע גם כשמצבו הוא בגדר סיכון חיים. נלסון עם כל הכאב אני רוצה שתדע, שתהיה מוכן נפשית, שחברת הביטוח על ידי התנהגות מכוערת ומתועבת של חוקריה, תגמד עוד שנה שנתיים את כל הסבל הנפשי שעובר עליכם, תעשה מבנך בריא גם אם לא יתקרב ללהיות בריא, תטריד אותכם תמרר את חייכם תחכה לכם בכל פינה. אני מחזקת אותכם מכאן, אל תישברו, ואם הייתי יכולה הייתי מחברת כמה חוקרים למכונת ההנשמה שתהיה להם קצת נשמה, לי אישית המרדף שלהם הביא להשפעה על הלב, רק אז הם הבינו שהם צריכים למרר את חיי מרחוק שלא ארגיש אותם. נלסון תיזהרו שבים המבקרים האנונימים, עכשיו ברגעים הקשים שלכם(מנסיון) יושבים חוקרים מתועבים שמצלמים, מקליטים, מתעדים את הכאב שלכם, ואת רגעי האושר הקטנים שלכם כדי להשתמש בהם בבוא היום נגדכם -מה שנקרא ``עדות בעל דין``. תר לי שברגעים קשים אלה שלכם, כשאתם נאבקים על חיי בנך אני מתריעה על דבר שלא היה צריך בכלל לעלות לדיון. בכלל תופעת החוקרים היא תופעה ראויה לדיון רציני בפורום-היא נזק נפשי עצום.