עוזי משולם
כילד, אהבתי לשמוע את הדרשות שלו בביכ"נ. הן היו לא שגרתיות, כמו שמראהו ולבושו היו לא שגרתיים, יחסית לדרשנים האחרים שעברו בסך.
הוא גדל באותו רחוב בו גדלתי אני, במרחק של בתים ספורים מבית הורי. היה גדול ממני בכשנות דור, כך שהתמונה הראשונה שיש לי ממנו כילד, הוא של בחור צעיר, נמרץ וחייכן, שחולף על פנינו, הילדים הקטנים בשכונה, בהליכה מהירה, נושא תיק ג'יימס-בונד. לנו הקטנים אמרו שהוא מורה. מודל לחיקוי.
כנער, הוא היה אמיץ וכריזמטי. אמרו שיש לו חגורה שחורה בקראטה, אבל כמו שאר הדברים שאמרו עליו - לך תדע... מה שכן, אני יודע שהוא "עמד בפרץ" בלא מעט עימותים שהיו עם חבר'ה משכונות אחרות. הבנתי שדי היה בכך שהוא נעמד מרחוק מול החבורה שבאה לסגור עניינים, וכבר הם היו מתקפלים.
הדרשות שלו בביכ"נ כמעט אף פעם לא עברו בשקט. התימנים הזקנים לא קיבלו אותו. אינני יודע אם זה משום "אין נביא בעירו", או שהוא פרט להם על מיתרים לא נכונים. ואולי סתם לא היתה להם סבלנות, ועליו אפשר לצעוק כי הוא כולה הבן של דוד, ולא מישהו מבחוץ.
אני יכול לשער שעוד בעיה שהיתה להם איתו היא המקורות מהם ינק - הוא למד תורה אצל הרב חיים סינוואני, שהיה סבו החורג והתגורר ביהוד. הזקנים בביהכ"נ שלנו דגלו בדת מאוד פרקטית. לא זכורים לי קמעות ולחשים (כשהגבאי רצה לנקום בחזן, הוא עשה זאת באופן פיזי). כנראה שאבק ה"מקובלוּת" שהביא איתו מהסבא ביהוד לא בא להם טוב.
"כוכבו דרך" כשהייתי בצבא. חזרתי לחופשה, ושמעתי על בקבוקי תבערה, ומסוקים. אתה רואה בטלוויזיה פרצופים מוכרים, נעצרים ע"י השוטרים. ואתה אומר "ווי! זה הבן של זה, וזה אח של זאת... מה נסגר איתם? כולם התחרפנו??" זה היה משהו בין מדאיג למגוחך...
ילדים שהכרתי הלכו אחריו כשבגרו. כמעט כולם חזרו לשפיות. מעטים מאוד נשארו חסידים שלו עד היום.
ליבי ליבי על אימו ואחיו (אביו כבר לא בין החיים), שבעל כורחם נזרקו לקלחת הזאת, והם נושאים את ריח התבשיל כצלקות בנפשם ובחייהם. איש לא ניכה.
יהי זכרו ברוך!
כילד, אהבתי לשמוע את הדרשות שלו בביכ"נ. הן היו לא שגרתיות, כמו שמראהו ולבושו היו לא שגרתיים, יחסית לדרשנים האחרים שעברו בסך.
הוא גדל באותו רחוב בו גדלתי אני, במרחק של בתים ספורים מבית הורי. היה גדול ממני בכשנות דור, כך שהתמונה הראשונה שיש לי ממנו כילד, הוא של בחור צעיר, נמרץ וחייכן, שחולף על פנינו, הילדים הקטנים בשכונה, בהליכה מהירה, נושא תיק ג'יימס-בונד. לנו הקטנים אמרו שהוא מורה. מודל לחיקוי.
כנער, הוא היה אמיץ וכריזמטי. אמרו שיש לו חגורה שחורה בקראטה, אבל כמו שאר הדברים שאמרו עליו - לך תדע... מה שכן, אני יודע שהוא "עמד בפרץ" בלא מעט עימותים שהיו עם חבר'ה משכונות אחרות. הבנתי שדי היה בכך שהוא נעמד מרחוק מול החבורה שבאה לסגור עניינים, וכבר הם היו מתקפלים.
הדרשות שלו בביכ"נ כמעט אף פעם לא עברו בשקט. התימנים הזקנים לא קיבלו אותו. אינני יודע אם זה משום "אין נביא בעירו", או שהוא פרט להם על מיתרים לא נכונים. ואולי סתם לא היתה להם סבלנות, ועליו אפשר לצעוק כי הוא כולה הבן של דוד, ולא מישהו מבחוץ.
אני יכול לשער שעוד בעיה שהיתה להם איתו היא המקורות מהם ינק - הוא למד תורה אצל הרב חיים סינוואני, שהיה סבו החורג והתגורר ביהוד. הזקנים בביהכ"נ שלנו דגלו בדת מאוד פרקטית. לא זכורים לי קמעות ולחשים (כשהגבאי רצה לנקום בחזן, הוא עשה זאת באופן פיזי). כנראה שאבק ה"מקובלוּת" שהביא איתו מהסבא ביהוד לא בא להם טוב.
"כוכבו דרך" כשהייתי בצבא. חזרתי לחופשה, ושמעתי על בקבוקי תבערה, ומסוקים. אתה רואה בטלוויזיה פרצופים מוכרים, נעצרים ע"י השוטרים. ואתה אומר "ווי! זה הבן של זה, וזה אח של זאת... מה נסגר איתם? כולם התחרפנו??" זה היה משהו בין מדאיג למגוחך...
ילדים שהכרתי הלכו אחריו כשבגרו. כמעט כולם חזרו לשפיות. מעטים מאוד נשארו חסידים שלו עד היום.
ליבי ליבי על אימו ואחיו (אביו כבר לא בין החיים), שבעל כורחם נזרקו לקלחת הזאת, והם נושאים את ריח התבשיל כצלקות בנפשם ובחייהם. איש לא ניכה.
יהי זכרו ברוך!
