עזרה דחופה!!!
- פותח הנושא נועהמ
- פורסם בתאריך
SupermanZW
Well-known member
נסו להיות יותר ספציפיות
בקשר לחנוכה: המקורות הראשוניים לחנוכה הם שלושה: ספרי חשמונאים א' - ב' וספר דניאל. המקור הקדום ביותר הוא ספר דניאל בחציו השני (פרקים ז-יב), בו נמצאים "חזיונות" של אדם שהיה ככל הנראה עד לאירועים ואף הכיר את תולדות התקופה (סביבות 165-164 לפנה"ס). חלק מהחזיונות של דניאל מדוייקים לפרטי פרטים עד לגזירות אנטיוכוס ומכאן והלאה החזיונות אינם מתגשמים. לכן ניתן לתארך את הספר בדיוק מירבי. ספר חשמונאים א' חובר, ככל הנראה, בסוף המאה ה-2 לפנה"ס. הספר נכתב על ידי היסטוריון החצר של המכבים כשיר תפארת לבית חשמונאי. ספר מכבים ב' הוא עיבוד לספר שנכתב על ידי יאסון איש קירנֵה. תקופתו של יאסון היא שנת 100 לפנה"ס לערך והמקור שלו רחוק מבחינה כרונולוגית ומבחינה גאוגרפית. מקורות נוספים נמצאים בתלמוד. חלק גדול מההלכות הקשורות לימי החשמונאים נאספו למגילת תענית, אולם לעתים החלקים ההיסטוריים שבהן סתומים בגלל הזמן שעבר בין המרד לכתיבת מגילת תענית וניתן להבינם רק על רקע המצע של שלושת הספרים דלעיל. בשנת 167 לפנה"ס החלו החשמונאים להנהיג את ההתקוממות כנגד השלטון הסלאוקי בארץ ישראל, שכונתה מרד החשמונאים. בשנת 164 לפנה"ס (שנת ג' תקצ"ז בלוח העברי) הגיע המרד לשיאו בשחרור ירושלים ובית המקדש מעול היוונים. הסברים לכך שימי החנוכה נמשכים שמונה ימים מופיעים בספרי חשמונאים. לפי ספר חשמונאים א',ד' חנוכת המזבח שעשו המכבים במשך שמונה ימים (כמו חנוכות המשכן ובית ראשון שנמשכו שמונה ימים) נקבעה לדורות. לפי ספר חשמונאים ב', י', ניתן הסבר נוסף – כיוון שלא יכלו לחגוג באותה שנה את חג הסוכות חגגו אותו לאחר שחרור ירושלים: "ויחוגו את שמונת הימים בשמחה כחג הסוכות בזכרם את רעותם לפני זמן מה בחג הסוכות בהרים ובמערות כחיות השדה. ועל כן בענפי עץ עבות ובענפי הדר ובכפות תמרים בידיהם הודו לאשר הצליח בידם לטהר את מכונו. ובדעת כולם נמנו וקבעו לכל עם היהודים לחג מידי שנה בשנה את הימים האלה." מקור נוסף המתאר את החנוכה המחודשת של המקדש הוא יוסף בן מתתיהו, בספרו "קדמוניות היהודים" (ספר י"ב), שקורא לחנוכה 'חג האורים': "ולאחר שטיהרו בקפדנות הכניס בו כלים חדשים: מנורה, שולחן, מזבח, עשויים זהב... אף הרס את המזבח ובנה חדש מאבנים שונות שלא סותתו בברזל. ובעשרים וחמישה לחודש כסלו, שהמוקדונים קוראים לו אפלאיוס, הדליקו נרות במנורה והקטירו על המזבח... וקרה המקרה ודברים אלה נעשו לאחר שלוש שנים באותו יום, שבו נהפכה עבודת-הקדש של היהודים לעבודת-שיקוץ טמאה. כי בית המקדש שהושם על ידי אנטיוכוס, עמד בשממונו שלוש שנים: שאותם דברים אירעו בבית המקדש בשנת מאה ארבעים וחמש, בעשרים וחמישה בחודש אפלאיוס, באולימפיאדה המאה וחמישים ושלש, ובית המקדש נחנך באותו יום, עשרים וחמישה בחודש אפלאיוס, בשנת מאה ארבעים ושמונה, באולימפיאדה המאה וחמישים וארבע... ויהודה חגג עם בני עירו את חידוש הקורבנות בבית המקדש במשך שמונה ימים, ולא הניח שום צורה של שמחה, אלא היטיב לבם בזבחים מפוארים שעלו בדמים מרובים. וכיבד את אלוהים בשירי תהילות ומנגינות עלי נבל ושימח את העם. וגדולה כל כך הייתה חדוותם על חידוש מנהגיהם, שניתנה להם הרשות לאחר זמן רב, בלי שציפו לכך, לעבוד את אלוהיהם, עד שחוקקו חוק לדורות אחריהם לחוג את חידוש העבודה במקדש במשך שמונה ימים. ומאותו זמן ועד היום הננו חוגגים את החג וקוראים לו חג האורים (=חג האש). ונראה לי, שנתנו את הכינוי הזה לחג, משום שאותה הזכות (לעבוד את אלוהינו) הופיע לנו בלי שקיווינו לה." תיאור נוסף של מקור החג מופיע בתפילת "על הנסים" שנאמרת בו. בתפילה זו, כבמקורות האחרים, מודגשת עזרת האל לניצחון על היוונים, שלכבודה נקבעו ימי החנוכה כימי הודיה והלל. המאורעות שקדמו לימי החנוכה מוזכרים בספר דניאל, ברמז: "וּזְרֹעִים מִמֶּנּוּ יַעֲמֹדוּ וְחִלְּלוּ הַמִּקְדָּשׁ הַמָּעוֹז וְהֵסִירוּ הַתָּמִיד וְנָתְנוּ הַשִּׁקּוּץ מְשֹׁמֵם לב וּמַרְשִׁיעֵי בְרִית יַחֲנִיף בַּחֲלַקּוֹת; וְעַם יֹדְעֵי אֱלֹהָיו יַחֲזִקוּ וְעָשׂוּ. וּמַשְׂכִּילֵי עָם יָבִינוּ לָרַבִּים וְנִכְשְׁלוּ בְּחֶרֶב וּבְלֶהָבָה בִּשְׁבִי וּבְבִזָּה יָמִים. וּבְהִכָּשְׁלָם יֵעָזְרוּ עֵזֶר מְעָט וְנִלְווּ עֲלֵיהֶם רַבִּים בַּחֲלַקְלַקּוֹת. וּמִן הַמַּשְׂכִּילִים יִכָּשְׁלוּ לִצְרוֹף בָּהֶם וּלְבָרֵר וְלַלְבֵּן עַד עֵת קֵץ כִּי-עוֹד לַמּוֹעֵד" (פרק יא,לא-לה)
בקשר לחנוכה: המקורות הראשוניים לחנוכה הם שלושה: ספרי חשמונאים א' - ב' וספר דניאל. המקור הקדום ביותר הוא ספר דניאל בחציו השני (פרקים ז-יב), בו נמצאים "חזיונות" של אדם שהיה ככל הנראה עד לאירועים ואף הכיר את תולדות התקופה (סביבות 165-164 לפנה"ס). חלק מהחזיונות של דניאל מדוייקים לפרטי פרטים עד לגזירות אנטיוכוס ומכאן והלאה החזיונות אינם מתגשמים. לכן ניתן לתארך את הספר בדיוק מירבי. ספר חשמונאים א' חובר, ככל הנראה, בסוף המאה ה-2 לפנה"ס. הספר נכתב על ידי היסטוריון החצר של המכבים כשיר תפארת לבית חשמונאי. ספר מכבים ב' הוא עיבוד לספר שנכתב על ידי יאסון איש קירנֵה. תקופתו של יאסון היא שנת 100 לפנה"ס לערך והמקור שלו רחוק מבחינה כרונולוגית ומבחינה גאוגרפית. מקורות נוספים נמצאים בתלמוד. חלק גדול מההלכות הקשורות לימי החשמונאים נאספו למגילת תענית, אולם לעתים החלקים ההיסטוריים שבהן סתומים בגלל הזמן שעבר בין המרד לכתיבת מגילת תענית וניתן להבינם רק על רקע המצע של שלושת הספרים דלעיל. בשנת 167 לפנה"ס החלו החשמונאים להנהיג את ההתקוממות כנגד השלטון הסלאוקי בארץ ישראל, שכונתה מרד החשמונאים. בשנת 164 לפנה"ס (שנת ג' תקצ"ז בלוח העברי) הגיע המרד לשיאו בשחרור ירושלים ובית המקדש מעול היוונים. הסברים לכך שימי החנוכה נמשכים שמונה ימים מופיעים בספרי חשמונאים. לפי ספר חשמונאים א',ד' חנוכת המזבח שעשו המכבים במשך שמונה ימים (כמו חנוכות המשכן ובית ראשון שנמשכו שמונה ימים) נקבעה לדורות. לפי ספר חשמונאים ב', י', ניתן הסבר נוסף – כיוון שלא יכלו לחגוג באותה שנה את חג הסוכות חגגו אותו לאחר שחרור ירושלים: "ויחוגו את שמונת הימים בשמחה כחג הסוכות בזכרם את רעותם לפני זמן מה בחג הסוכות בהרים ובמערות כחיות השדה. ועל כן בענפי עץ עבות ובענפי הדר ובכפות תמרים בידיהם הודו לאשר הצליח בידם לטהר את מכונו. ובדעת כולם נמנו וקבעו לכל עם היהודים לחג מידי שנה בשנה את הימים האלה." מקור נוסף המתאר את החנוכה המחודשת של המקדש הוא יוסף בן מתתיהו, בספרו "קדמוניות היהודים" (ספר י"ב), שקורא לחנוכה 'חג האורים': "ולאחר שטיהרו בקפדנות הכניס בו כלים חדשים: מנורה, שולחן, מזבח, עשויים זהב... אף הרס את המזבח ובנה חדש מאבנים שונות שלא סותתו בברזל. ובעשרים וחמישה לחודש כסלו, שהמוקדונים קוראים לו אפלאיוס, הדליקו נרות במנורה והקטירו על המזבח... וקרה המקרה ודברים אלה נעשו לאחר שלוש שנים באותו יום, שבו נהפכה עבודת-הקדש של היהודים לעבודת-שיקוץ טמאה. כי בית המקדש שהושם על ידי אנטיוכוס, עמד בשממונו שלוש שנים: שאותם דברים אירעו בבית המקדש בשנת מאה ארבעים וחמש, בעשרים וחמישה בחודש אפלאיוס, באולימפיאדה המאה וחמישים ושלש, ובית המקדש נחנך באותו יום, עשרים וחמישה בחודש אפלאיוס, בשנת מאה ארבעים ושמונה, באולימפיאדה המאה וחמישים וארבע... ויהודה חגג עם בני עירו את חידוש הקורבנות בבית המקדש במשך שמונה ימים, ולא הניח שום צורה של שמחה, אלא היטיב לבם בזבחים מפוארים שעלו בדמים מרובים. וכיבד את אלוהים בשירי תהילות ומנגינות עלי נבל ושימח את העם. וגדולה כל כך הייתה חדוותם על חידוש מנהגיהם, שניתנה להם הרשות לאחר זמן רב, בלי שציפו לכך, לעבוד את אלוהיהם, עד שחוקקו חוק לדורות אחריהם לחוג את חידוש העבודה במקדש במשך שמונה ימים. ומאותו זמן ועד היום הננו חוגגים את החג וקוראים לו חג האורים (=חג האש). ונראה לי, שנתנו את הכינוי הזה לחג, משום שאותה הזכות (לעבוד את אלוהינו) הופיע לנו בלי שקיווינו לה." תיאור נוסף של מקור החג מופיע בתפילת "על הנסים" שנאמרת בו. בתפילה זו, כבמקורות האחרים, מודגשת עזרת האל לניצחון על היוונים, שלכבודה נקבעו ימי החנוכה כימי הודיה והלל. המאורעות שקדמו לימי החנוכה מוזכרים בספר דניאל, ברמז: "וּזְרֹעִים מִמֶּנּוּ יַעֲמֹדוּ וְחִלְּלוּ הַמִּקְדָּשׁ הַמָּעוֹז וְהֵסִירוּ הַתָּמִיד וְנָתְנוּ הַשִּׁקּוּץ מְשֹׁמֵם לב וּמַרְשִׁיעֵי בְרִית יַחֲנִיף בַּחֲלַקּוֹת; וְעַם יֹדְעֵי אֱלֹהָיו יַחֲזִקוּ וְעָשׂוּ. וּמַשְׂכִּילֵי עָם יָבִינוּ לָרַבִּים וְנִכְשְׁלוּ בְּחֶרֶב וּבְלֶהָבָה בִּשְׁבִי וּבְבִזָּה יָמִים. וּבְהִכָּשְׁלָם יֵעָזְרוּ עֵזֶר מְעָט וְנִלְווּ עֲלֵיהֶם רַבִּים בַּחֲלַקְלַקּוֹת. וּמִן הַמַּשְׂכִּילִים יִכָּשְׁלוּ לִצְרוֹף בָּהֶם וּלְבָרֵר וְלַלְבֵּן עַד עֵת קֵץ כִּי-עוֹד לַמּוֹעֵד" (פרק יא,לא-לה)
כדאי רק לומר...
שדבריך על ספר דניאל מבוססים על האקסיומה הבלתי מוכחת שאין נביאים אמיתיים ואין דברי נבואה. כל מה שתוכל לומר על דניאל הוא שדבריו מדויקים לפחות עד למרד החשמונאים, ושנבואותיו העתידיות לא ברורות. ההנחה שמדובר בנבואה-בדיעבד של עד למאורעות היא הנחה אתיאסטית חסרת הוכחה.
שדבריך על ספר דניאל מבוססים על האקסיומה הבלתי מוכחת שאין נביאים אמיתיים ואין דברי נבואה. כל מה שתוכל לומר על דניאל הוא שדבריו מדויקים לפחות עד למרד החשמונאים, ושנבואותיו העתידיות לא ברורות. ההנחה שמדובר בנבואה-בדיעבד של עד למאורעות היא הנחה אתיאסטית חסרת הוכחה.
זו קביעה שרירותית, שבאה על-מנת
לשרת את הדעות הלאו-יהודיות. ישנם מספר נבואות המצויות בספר דניאל, לצורך העניין, נחלק אותם ל - 2 חלקים : 1) נבואה X 2) נבואה Y נבואה X התגשמה, נבואה Y לא התגשה, *לפי שעה*. מכיוון שהדעה הלאו-יהודית גורסת שאין נבואה בישראל (ובכלל), הם טוענים באופן שרירותי, שנבואה X נכתבה בתור עדות, ואילו נבואה Y היא למעשה הנבואה, אשר אינה התגשמה, או לגרסתנו - לא התגשמה טרם עת. "המקור הקדום ביותר הוא ספר דניאל בחציו השני (פרקים ז-יב), בו נמצאים "חזיונות" של אדם שהיה ככל הנראה עד לאירועים ואף הכיר את תולדות התקופה (סביבות 165-164 לפנה"ס). חלק מהחזיונות של דניאל מדוייקים לפרטי פרטים עד לגזירות אנטיוכוס ומכאן והלאה החזיונות אינם מתגשמים. לכן ניתן לתארך את הספר בדיוק מירבי." אשמח שתרחיב על כך, בכל אופן, דווקא מן נקודת-התצפית שלך.
לשרת את הדעות הלאו-יהודיות. ישנם מספר נבואות המצויות בספר דניאל, לצורך העניין, נחלק אותם ל - 2 חלקים : 1) נבואה X 2) נבואה Y נבואה X התגשמה, נבואה Y לא התגשה, *לפי שעה*. מכיוון שהדעה הלאו-יהודית גורסת שאין נבואה בישראל (ובכלל), הם טוענים באופן שרירותי, שנבואה X נכתבה בתור עדות, ואילו נבואה Y היא למעשה הנבואה, אשר אינה התגשמה, או לגרסתנו - לא התגשמה טרם עת. "המקור הקדום ביותר הוא ספר דניאל בחציו השני (פרקים ז-יב), בו נמצאים "חזיונות" של אדם שהיה ככל הנראה עד לאירועים ואף הכיר את תולדות התקופה (סביבות 165-164 לפנה"ס). חלק מהחזיונות של דניאל מדוייקים לפרטי פרטים עד לגזירות אנטיוכוס ומכאן והלאה החזיונות אינם מתגשמים. לכן ניתן לתארך את הספר בדיוק מירבי." אשמח שתרחיב על כך, בכל אופן, דווקא מן נקודת-התצפית שלך.
SupermanZW
Well-known member
על מה בדיוק להרחיב?
על ספר דניאל? אני לא מאמין בנבואה, ספר דניאל תיעד חלק מהמאורעות מבחינה היסטורית והוסיף גם סיפור משלו אשר לא התרחש וקרא לו נבואה, זה כשלעצמו תמוה כי דניאל לא היה נביא אפילו ע"פ ההשקפה היהודית.
על ספר דניאל? אני לא מאמין בנבואה, ספר דניאל תיעד חלק מהמאורעות מבחינה היסטורית והוסיף גם סיפור משלו אשר לא התרחש וקרא לו נבואה, זה כשלעצמו תמוה כי דניאל לא היה נביא אפילו ע"פ ההשקפה היהודית.
רצון חופשי
New member
תוכל להביא ציטוטים מספר דניאל
שמתארים אירועים שקראו באמת וציטוטים של נבואות שלא התגשמו?
שמתארים אירועים שקראו באמת וציטוטים של נבואות שלא התגשמו?
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.