עץ הדעת או עץ החיים?

[אייני]

עץ הדעת או עץ החיים?

לפני מספר שנים קראתי סדרת ספרים ממש מעניינת של אורסון סקוט קארד "הצל של אנדר" והמשכיה. (סדרה מקבילה ל"המשחק של אנדר, למי שמכיר). בסדרה הזאת - יש גיבור שנוצר בצורה גנטית - המפתח הגנטי שלו שונה - כדי שיהיה חכם יותר. הקטע הוא - זה מפתח כפול ששולט גם על חוכמה וגם על אורך החיים. כלומר - הוא יהיה גאון, וככל שיגדל הוא יהיה חכם יותר ויותר, המוח שלו והגוף שלו לעולם לא יפסיקו לגדול - עד שאיבר כלשהו, בד"כ הלב - ייכנע, בסביבות גיל 25. והם מדברים על עץ הדעת ועץ החיים - שבני האדם מנסים רק להאריך את חייהם - וכך הם גורמים לעצמם להיות טיפשים יותר ויותר (והאמת, אני חייב לציין שיש בזה משהו. כל המחקרים מצביעים שבדורות האחרונים יש ירידה בהישגים השכליים של בני האדם, לצד עלייה בתוחלת החיים. מפחיד משהו, יש לציין) ומה אתם הייתם מעדיפים? לחיות עד גיל 20 (25 במקרה הממש טוב) ולהיות גאונים, או לחיות עד גיל 90-100 ולהיות דבילים, (נאמר, בערך בסדר הגודל של הערס הממוצע)? מאיזה עץ הייתם אוכלים? עץ הדעת, או עץ החיים? האם יש טעם בכלל בשכל אם אתה מת מהר? מצד שני, האם יש טעם בכלל בחיים אם אתה טיפש כמו דלעת?

 

[אבוקדו פואטי]

אני הייתי בוחר

בעץ החיים. אם אתה טיפש, לא יהיה לך על מה להתבאס. אם אתה חכם, לא רק תתבאס באופן תכוף בכללי, תתבאס גם שאתה עומד למות אוטוטו. נכון שבתור אינטלקטואל זה נורא קשה להגיד: "מה? בורות? אבל אני, נאור... הכצעקתה?". אני בטוח שלטיפשים לא אכפת, ויהיה להם הרבה טעם לחיים: לאכול, לישון, להתרבות - כל מה ששאר האורגניזמים ה"טיפשים" עושים על כדוה"א. מי אמר שהסיפוק של איינשטיין כשגילה את תורת היחסות היה יותר גדול מלמשל, הסיפוק של האריה הרובץ בסוואנה האפריקאית, מוקף בכל הלביאות החתיכות של הלהקה וכל עשרות הצאצאים שלו, מתענג על מטעמי החיות שהוא אפילו לא היה צריך לטרוח לצוד בעצמו?

 

[BITTERtruth]

אני הייתי בוחר

בעץ הדעת. כי אולי אצליח בעזרת החכמה למצוא דרך לשרוד לנצח.

 

[אבוקדו פואטי]

זה מזכיר לי

שהייתי קטן, והיו שואלים אותי: "אם היו לך שלוש משאלות, מה היית מבקש?" אז הייתי עונה: "מספיקה רק אחת, והייתי מבקש - אין סוף משאלות"

 

[אייני]

אבל נשאלת השאלה

מאיפה אתה יודע שבכלל תגיע לאותו סיפוק? החיים הארוכים לא מבטיחים לך אותו. אתה יכול לחיות מאה שנים של סבל טהור מתמשך שנובע מהעובדה שאתה דביל מוחלט והדבר הכי רחוק שתגיע אליו אי פעם יהיה נרקומן קטן או משהו. למעשה - אם הבחירה שלך נובעת אך ורק לפי הפרמטר של "איפה החיים שלי יהיו מהנים יותר ואני לא אתבאס" - אז אתה תקוע. מצד אחד - אחד הדברים שיכולים בהחלט לעזור לך להנות מהחיים זה חוכמה. מצד שני - כשהחיים שלך ארוכים - יש סיכוי שאולי חלק מהם יהיה מהנה. נשאלת השאלה - מה באמת כדאי? מה יעלה את הסיכוי למה שאתה רוצה - חיים טובים? דווקא אריכות ימים? למה? מה גם שחיים ארוכים וקצרים - זה מושג יחסי. יש בעלי חיים שחיים יום יומיים - ומתים. מי אמר שהם לא מאושרים ושמחים בחלקם?

 

[אבוקדו פואטי]

ומאיפה אתה יודע

שאחד הדברים שיכולים לעזור לי להנות מהחיים זו חכמה? למה אתה מניח שהסבל שלי ינבע מתוך הכסילות? ביציאה מנקודת הנחה (שאני מאמין בה) שסיפוק זו הרגשה כימית נטו (כמו כן רגש), אין שום השפעה ישירה \ עקיפה של אינטיליגנציה. זה נראה כאילו, יצורים אינטיליגנטים יותר מגיעים לסיפוק טוב יותר - אבל אני לא חושב שזה נכון. אמנם, לישות אינטיליגנטית שמגיעה לסיפוק יש כלים טובים יותר לנתחו, להעריכו ולזכור אותו. הדברים הללו כביכול מעצימים את הסיפוק בעזרת "ריקושטים" של סיפוקים, למשל - אתה נזכר בחוויה טובה שעברת, או משכנע את עצמך - "כמה נחמד זה", מה שגורם למוח לשחרר עוד כימיקלים, ליצור עוד סיפוקים קטנים, "על גבי" הסיפוק הראשוני. אבל הסיפוק הראשוני, האמיתי, הטהור - על הנייר, יהיה זהה. יש הרבה מקום לפרשנות בשאלה, כמו למשל באיזה רמה של "חכמה" ו"טיפשות" מדובר, באיזו סביבה (אם כולם דבילים מוחלטים, למה שאני אצא נרקומן?

), וכו'. אבל לשאלה שלך. אני נוטה לבחור באריכות ימים משום שעל פניו היא מסתמנת כערך העליון יותר מבין השניים; יצר ההישרדות, ההתקיימות, הפחד מהמוות וכו'. למרות שאנחנו היצורים היחידים שיכולים להעריך את שני הדברים יחדיו (יצר ה'דעת' מול יצר ההישרדות) אני נוטה ליצר ההישרדות. כמו כן בחיים ארוכים יש מקום ליותר סיפוקים, אז כמותית, יותר כדאי. והיחסים נתונים בהודעה המקורית: במונחי בני אדם, 20-25 שנים מול 90-100.

 

[אייני]

לא מדובר על חוכמה כנותנת הסיפוק

אלא כעוזרת לכך. אין ספק שאם אתה גאון יהיה לך קל אפילו בגיל 12 לכתוב תוכנות מדהימות ולהרוויח עשרות אלפי שקלים, ואולי אפילו מאות ומיליונים. אולי אפילו תעלה על תגליות או תמציא משהו שיעזור לך המון. כמו כן - כשאתה טיפש, וחי חיים ארוכים - אז מה זה עוזר לך? שום דבר לא מבטיח לך חיים טובים. יכול להיות שתחיה חיים ארוכים ואומללים, ואז מה עשית כאן? החוכמה יכולה בהחלט לעזור להבטיח את רמת החיים שלך - שלזה יש השפעה ישירה על, נאמר, "טיב" חייך. דהיינו - אם אתה גאון - יש לך סיכוי גדול בהרבה לחיים טובים. אם אתה טיפש - הסיכוי קטן בהרבה. כאילו, שמע - אני לא מדבר על אדם ממוצע שהחיים שלו בסה"כ בסדר בסופו של דבר. אני מדבר על אדם דביל, במלוא מובן המילה. אלא אם יקרה איזה נס או צירוף מקרים מופלא - סביר להניח שלא ייצא ממנו הרבה, עובד פשוט במפעל, אפילו עבריין או נרקומן. הסיכוי לחיים "טובים" ככה - הוא קטן בהרבה. (אם כי קיים, כמובן, אני לא אומר שלא - אפילו עובד פשוט יכול להיות שמח בחלקו. אבל שים לב שהדגש הוא על "יכול". גם מישהו שחי עד גיל 20 יכול להיות שמח בחלקו. השאלה היא מי) ואל תתחכם ותדבר על סביבה שהיא גם דבילית. אני יכול להתחכם בחזרה ולדבר על סביבה שבה כולם, ללא יוצא דופן, חיים עד גיל 20. ואגב - מדוע אריכות ימים נובעת ישירות מיצר ההישרדות? תכלס - מבחינה ביולוגית, הדבר החשוב לגזע הוא לשרוד. דהיינו - ברגע שיש לך צאצאים - סיימת את תפקידך, ואתה יכול למות בשקט. זאת הסיבה לכך, למשל - שיש חיות רבות שחיות יום בלבד. האם זה אומר שאין להן יצר הישרדות? או למשל - האלמנה השחורה, שהורגת את בעלה ברגע שהסתיימו להזדווג - משום שאין לו כל חשיבות, הוא העביר את הגנים שלו, ונגמר הסיפור. האם לו אין יצר הישרדות? החשיבות היחידה לחיים ארוכים בטבע הוא כדי להעביר כמה שיותר את הגנים שלך הלאה, לפרות ולרבות כמה שרק אפשר, לפני שתמות. כשאתה חי יותר, אז אתה יכול להזדווג יותר. ככה שאם אתה מסתכל מבחינה ביולוגית, אין שום חשיבות לחיים ארוכים, בטח שלא כערך עליון. החשיבות היא לשרידות הגזע, לא לשרידות פריט יחיד בגזע.

 

[yaakii]

אם המטרה של האדם זה להנות מהחיים אז

אני מניח שעליו ללכת על חיים ארוכים. אם המטרה זה להתפתח ולהרבות בידע אז עדיף שכל

בכל אופן, בעוד 7 שנים השאלה הזאת תהיה לא רלוונטית. אני מדבר על זה

 

[BITTERtruth]

לא ענית על השאלה

אין דבר כזה "המטרה של האדם". כל אדם ואדם בוחר לעצמו מטרה. תחליט באיזה מטרה אתה בוחר. לגבי הכתבה הזאת- א. נכון השאלה אכן לא תהא רלוונטית. ב. היא לא תתרחש בעוד 7 שנים! כתוב שם שהמהפכה תתרחש ב2045!

 

[yaakii]

אז אני הולך על חיים קצרים, אך מחכימים.

זה שתי מהפכות שונות. היה כתוב שם משהו על אמצע העשור הבא. אני לא מוצא את זה.

 

[antreprize]

זה מזכיר את התחזיות שאמרו

שבשנת אלפיים יהיו לנו מכוניות מעופפות ושבכל בית יהיה רובוט משרת.

 

[yaakii]

היו תחזיות כאלה? יש לך מקורות? כתבות?

 

[antreprize]

תקרא סיפורי מד"ב מאותה תקופה.

אני ממליץ על "אני, רובוט", אבל אני בטוח שתמצא סיפורים אחרים ולא פחות טובים שמדברים על תקופתנו.

 

[אייני]

אלו לא תחזיות.

הסופרים פשוט התלהבו מתקופת שנות האלפיים - אז בחרו בה. זה כמו שאני אכתוב ספר שמספר ששנה הבאה אני אשלוט בעולם. זאת תחזית? לא, זה סתם קדחת

 

[yaakii]

../images/Emo45.gif

 

[אייני]

אתה מוזמן להציץ בתגובה שלי למעלה

אבל אם נתמצת אותה לשורה אחת קצרצרה - חיים ארוכים בהחלט לא מבטיחים הנאה.

 

[antreprize]

האמת היא שכל המחקרים מצביעים על כך

שבדורות האחרונים רמת הI.Q. הממוצעת עלתה בקצב של 3 נקודות לעשור, אתה יכול לגגל על "אפקט פלין" אם אתה רוצה לדעת יותר.

 

[Shira Esther]

לחיות, כמובן.

אני לא חושבת שהייתי רוצה להיות גאון. עם שכל מפותח, כן; אבל לא ברמות כאלה, שנושקות לטירוף. ובכל מקרה, השכל הוא לא חזות הכל.

 

[אייני]

אבל האם היית מוכנה להיות טיפשה?

אני שם לב שיש כאן כמה שעונים כאילו השאלה היא "האם אתה מוכן להיות גאון ולחיות חיים קצרים או להיות אדם ממוצע ולחיות חיים ארוכים". זאת לא הכוונה שלי, ומצטער שלא הבנתם. השאלה היא "האם אתה מוכן להיות גאון ולחיות חיים קצרים - או להיות אדם טיפש, במלוא מובן המילה, ולחיות חיים ארוכים". שכל הוא אמנם לא חזות הכל, אבל טיפשות מצמצמת במידה רבה את האפשרויות שלך בחיים. אדם טיפש - סביר להניח שלא יצליח במיוחד ושהרבה לא ייצא ממנו. האם היית מוכנה לדבר כזה? ראיתי כאן אנשים שטוענים שאם אתה גאון אבל חי מעט - אז כל הזמן תהיה בדיכאון בגלל זה. אבל אם אתה טיפש ורואה איך כל העולם עובר אותך בסיבוב - האם לא תהיה בדיכאון בגלל זה? האם זה לא יגרום לך למרירות כשתראה אנשים משיגים עבודות טובות, מרוויחים הרבה, ואילו אתה, גם אם תתאמץ כמוהם, לא תצליח להגיע למה שהם הגיעו?

 

[Shira Esther]

לא התכוונתי לטיפשות.

התכוונתי לממוצעות, כמובן. השאלה היא, מה בדיוק תהיה מנת המשכל וכמה אחיה;