צבא ההשפלה
ברגעים אלו אני חושבת לעצמי מה עדיף לתקוע לעצמי כדור בראש או לבלוע כדורי שינה. אתחיל מההתחלה .התגייסתי לצה"ל לפני כשלושה חודשים ומאז אני מתחרטת על הרגע. לא כך דמיינתי את שירותיי הצבאי.ההפך הוא מאז ומתמיד הייתי חודרת מוטביציה לתרום ולהתפתח בצבא.רציתי להיות קצינה בצבא,להדריך חיילים אך מצאתי את עצמי במחסן מלא מכשירי קשר, מניילנת פתילים. אני גאה להגיד שיש לי בגרות 105 קיבלתי תעודת הצטייינות בתחום הלימודי,יש לי תעודות הדרכה ממשרד החינוך ואני פשוט לא קולטת אך הגעתי להיות אפסנאית בצבא. כשהגעתי לבסיס דיברתי עם מפקד הבסיס הוא נתן לי הזדמנות להוכיח את עצמי בתחום המחשבים אך המפקד שאחראי עליי התנכל לי,התעלל בי נפשית ופיזית,בתקופה האחרונה אני לא אוכלת,אני נתפקת שלוש פעמים בבכי מבלי לדעת על מה אני בוכה,אין לי כוח לכלום,אני לא מבלה עם חברות,שמחת החיים שלי נגמרה,בקורס ובטירונות כאב לי כל הגוף,הנשמה אך כעת אני מרגישה ריקנות.המפקד רצה להעלות אותי משפט על שאיחרתי לקב"ן,והסיבה האמיתית היא שלא אמרתי היא שלא הייתי מסוגלת להיכנס לקב"ן לפני כשנה עברתי הטרדה מינית ע"י מעסיק בו עבדתי מאז יש לי סיוטים חוזרים,אני לא מסוגלת להיות במקומות סגורים,תמונות עולות למוח. המפקד העיף אותי מהתפקיד שמפקד הבסיס נתן לי הזדמנות להיות בו הוא אמר לי:"אמרתי לך שחובת ההוכחה היא עלייך" רק חבל שלא ניתנה לי ההזדמנות להוכיח את עצמי . אני לא מרגישה טעם לחזור לבסיס אין לי מה לחפש שם,כולם צחוקים עליי,אני לא מתכוונת לחזור למחסן אין סיכוי שאני יהיה שם אני לא יעמוד בזה נפשית...
ברגעים אלו אני חושבת לעצמי מה עדיף לתקוע לעצמי כדור בראש או לבלוע כדורי שינה. אתחיל מההתחלה .התגייסתי לצה"ל לפני כשלושה חודשים ומאז אני מתחרטת על הרגע. לא כך דמיינתי את שירותיי הצבאי.ההפך הוא מאז ומתמיד הייתי חודרת מוטביציה לתרום ולהתפתח בצבא.רציתי להיות קצינה בצבא,להדריך חיילים אך מצאתי את עצמי במחסן מלא מכשירי קשר, מניילנת פתילים. אני גאה להגיד שיש לי בגרות 105 קיבלתי תעודת הצטייינות בתחום הלימודי,יש לי תעודות הדרכה ממשרד החינוך ואני פשוט לא קולטת אך הגעתי להיות אפסנאית בצבא. כשהגעתי לבסיס דיברתי עם מפקד הבסיס הוא נתן לי הזדמנות להוכיח את עצמי בתחום המחשבים אך המפקד שאחראי עליי התנכל לי,התעלל בי נפשית ופיזית,בתקופה האחרונה אני לא אוכלת,אני נתפקת שלוש פעמים בבכי מבלי לדעת על מה אני בוכה,אין לי כוח לכלום,אני לא מבלה עם חברות,שמחת החיים שלי נגמרה,בקורס ובטירונות כאב לי כל הגוף,הנשמה אך כעת אני מרגישה ריקנות.המפקד רצה להעלות אותי משפט על שאיחרתי לקב"ן,והסיבה האמיתית היא שלא אמרתי היא שלא הייתי מסוגלת להיכנס לקב"ן לפני כשנה עברתי הטרדה מינית ע"י מעסיק בו עבדתי מאז יש לי סיוטים חוזרים,אני לא מסוגלת להיות במקומות סגורים,תמונות עולות למוח. המפקד העיף אותי מהתפקיד שמפקד הבסיס נתן לי הזדמנות להיות בו הוא אמר לי:"אמרתי לך שחובת ההוכחה היא עלייך" רק חבל שלא ניתנה לי ההזדמנות להוכיח את עצמי . אני לא מרגישה טעם לחזור לבסיס אין לי מה לחפש שם,כולם צחוקים עליי,אני לא מתכוונת לחזור למחסן אין סיכוי שאני יהיה שם אני לא יעמוד בזה נפשית...
