קצרים ליום רביעי

ללמוד לנוח

אתחיל מזה שכל מה שקשור לספורט לא מובן מאליו אצלי. מעולם לא הייתי ספורטאית, כל הצלחה, התמודדות, השלמת אתגר באים אצלי עם המון הכרת תודה אישית שלי לעצמי ולגופי.
ולכן התחושה שהכל חמקמק, שזה עלול לברוח ואחזור "למה שהייתי פעם".....
השרירים מהמרתון כבר השתחררו אבל...כבר יומים אני חולה, ממש חולה, חום, שיעול, צננת - אני בעלי והקטנה. אז נחה (או יותר נכון מקלידה תעודות ובודקת מבחני מתכונת). מחכה לחזור בשבוע הבא לאימונים רגועים, מתוך הנאה ובלי מטרה כל כך גדולה באופק.
&nbsp
 

susieada

New member
את ממשיכיה לכבד ולהעריך את הספורט בחיים שלך!

ממש לא מובן מאליו. עברת כברת דרך רצינית ושינויים מהותיים בחיים שלך בשנים האחרונות. בנחישות שלך את מתמידה ושוברת גבולות שלא ידעת שהם אפילו קיימים.
עכשיו הזמן לנוח, להבריא, להתמוגג בגאווה, (להקליט תעודות ולבדוק מבחני מתכונת...),
באנגלית יש אמרה נחמדה: Today is the first day of the rest of your life. היום הוא היום הראשון של שאר החיים,
החיים שלך, להחליט איך, מה, מתי, עם מי ואיפה את משקיעה.
חיבוק ענק!
 

susieada

New member
אנמיה אך בכל זאת קצת אימונים..

חייבת למתוח את הגוף, למלא את הנפש! אז 20 דק' טריינר קל ו20 דק' מתיחות יוגה.
עכשיו אני מוכנה לשאר היום.

יום נפלא לכולנו!
 
לא תמיד חייבים לרוץ לאנשהו

אתמול שוב לא היתה עבודה, חשבתי לנצל את הזמן לריצה. מצד אחד, ביום שני נחתי. מצד שני, הרגליים הרגישו כאילו אני אחרי ריצה. לוקח לי כנראה המון זמן להתאושש מאימוני הקונג פו.
אז במקום לרוץ, קניתי קפה ומאפה מפנקים וישבתי בגן מאיר רבע שעה, לנקות את הראש.
והיה נהדר.
סיפרתי לעצמי שאצא לרוץ לפני ארוחת צהריים אבל אז הגיעה עבודה וזה לא קרה.
והיום בבוקר יצאתי ל-7 ק"מ קרירים ומהנים ליד הים היפה. כמה שאני ברת מזל, זה בלתי נתפס. הרגליים עדיין עייפות (נו מה יהיה איתן?!). אבל היה טוב.
 
למעלה