טוב, אנחנו בבית... אחרי ../images/Emo13.gif
ב21:30 בערך הגיע הציר הראשון ואיתו התגברה ירידת המים, התארגנו ויצאנו לבי"ח כשבדרך הצירים היו כל 5 דקות וארוכים יחסית, הגענו לבי"ח האנגלי בנצרת בשעה 23:15 בערך, בניגוד למצב בסיור נפלנו על לילה עמוס, כל חדרי הלידה (4 כמדומני) היו תפוסים. נכנסנו לקבלה והתחלתי מוניטור, הייתי בפתיחה של 4, הצירים התגברו ובשלב מסוים כאב לי מדי לשכב אז קמתי, אחרי חצי שעה של ניטור לא רציף (בגלל שזזתי...) התנתקתי על דעת עצמי, ואז באה איזו אחת לא נחמדה בבגדים של "חדר ניתוח" ודי כעסה עלי, בניגוד למיילדת שקיבלה אותי שהיתה גמישה ויעצה להתנועע כדי להקל על הצירים, ההיא בבגדי חדר ניתוח הגיעה בגישה מכסת"חת ושלפה שלל אמירות מחלישות שעיקרן היה ש"כדי שלא יהיו לך טענות אחר כך..." ועוד כל מני משפטים שהמילה תביעה השתרבבה אליהם
וכל מני דיבורים על ניטור רציף בחדר לידה ועל בדקות שצריך להזמין כדי לראות אם אפשר יהיה לתת לי אפידורל... בקיצור, אחרי כמה דקות התעצבנתי ועניתי לה קצת בגסות, כבר די כאב לי והייתי מבואסת מכך שהאופציה היחידה לסיים את העניין היא בלידה (נו, מה לעשות, לא ממש הגעתי לשם ששה לקראת לידה בכלל וכואבת בפרט...) וכל המיילדות נעלמו לאיזה פיק של של לידות שלא חשבתי שעלול לקרות דוקא כשאני מגיעה... בקיצור, תפסנו איזו אחת מהצוות, אולי כוח עזר או משהו והתקדמנו איתה למקלחת, אחרי 3 צירים במקלחת היתה לי הרגשה שאם לא עוברים לחדר לידה אני עשויה ללדת שם, הצירים היו ממש נמוכים באגן ולא בגב והיה איזה לחץ מסוים... למרבה המזל בשלב זה היה חדר לידה פנוי, נכנסתי ועליתי על המיטה לבדיקת פתיחה שאישרה שהפתיחה מלאה, הראש עוד היה טיפה גבוה. בשלב הזה שוב הופיעה הגברת עם בגדי חדר ניתוח וכמובן מילמלה כמה אמירות מעצבנות, כבר הייתי עצבנית וכואבת אז אמרתי לה שהיא מחלישה ושבאתי ללדת ולא מעניין אותי עכשו שלל האיומים של "מה יקרה אחר כך" ו"אם...אז..." וביקשתי שתצא. כשהיא יצאה נפל לי האסימון שהיא בכלל הרופאה
התחילו צירי לחץ, בהתחלה כואבים מאד אבל אחרי חצי שעה בערך הם קצת נחלשו (מישהי מכירה דבר כזה? אני הייתי די מופתעת...) המיילדת די עבדה איתי, עזרה בתנוחות אם כי ניסתה להשאיראותי בתנוחות בהן תהיה לה גישה והיא תוכל לראות מה קורה, בלחיצות שוב היא הדריכה אותי בצורה שלא היתה עד הסוף מסונכרנת עם מה שהרגשתי מהגוף, כשהיה פער לרוב פעלתי ע"פ הרגשתי ולא ע"פ הדרכתה. אחרי כמעט שעה של צירי לחץ הייתי די מתוסכלת, הרגשתי שהגוף לא יעיל (הצירים כאמור גם לא היו להיט חלק מהזמן) ושאני לא מתקדמת. זה היה מבאס במיוחד בגלל שציפיתי ללידה מהירה והרגשתי שזה מתחיל להיות ארוך מדי. בשלב הזה החלטתי לנסות "ללכת עם" המיילדת, כבר ראו את הראש בכל ציר והבנתי שאני צריכה לתת פוש כדי לגמור עניין, גם במחיר של נזק פיזי מתון לעצמי... אחרי מנוחה קצרה פשוט לחצתי בכל הכוח, הראש בסוף יצא אבל הרגשתי כל שניה וכל מילימטר מהיקפו (36 ס"מ) - נולד בשעה 01:30, 4 שעות מהציר הראשון. נקרעתי בפירנאום ובנרתיק, דרגה 2 למרות עיסוי נמרץ של המיילדת. אחרי הלידה הגיע השלב שבשבילו היה שווה במיוחד לבחור בבי"ח הזה - התינוק לא נפרד ממני בכלל. היה עלי עד לחיתוך חבל הטבור (חיכינו שיפסיק לפעום), ינק בחדר לידה, לא נשטף/נוגב, רק נעטף. אחרי איזה שעה ביקשו יפה אם אפשר לשקול אותו, הסכמתי וזוגתי יצאה איתו למשקל (2 מ' מהחדר), הוא בכלל לא נכנס לתינוקיה, רק היום איתי בשביל בדיקת רופא לפני שהשתחררנו מוקדם הביתה. זהו, לא להיט ללדת, לא ברור לי למה האבולוציה מתעקשת על פרוצדורה כואבת כל כך, אבל זה מה יש ועם זה נתמודד. אני ארחיב בהמשך לגבי בי"ח האנגלי בנצרת, לטובת מי שמעוניינת במידע עליו. לידות קלות שיהיו!
) אמורה ללדת הפעם בבי"ח האנגלי בנצרת בשאיפה ללידה עם מינימום התערבויות. בשעה 11:30 התחלתי לדלוף, טיפטופים עדינים לרוב. מאז אני בבית, בעיקר בשכיבה. אין דימום, המים צלולים. מה הלאה? כמה זמן סביר לחכות לפני שיתפתח משהו? למה לשים לב? זה בערך התסריט היחיד שלא התכוננתי אליו כך שאשמח לכל מידע, ברור לי שלהגיע ככה לבי"ח זה ממש לבקש התערבויות
אבל.... אצלי היו צירים לפני שהתחלתי את העיסוי, רחוקים מאד זה מזה 20-40 דקות בין ציר לציר. מקווה שאולי זה יעזור לך לקדם עניינים.
