הגדרת הקבוצות

[אייני]

לא מדוייק

יותר נכון היה להגיד ששימוש בשפת הסימנים עוזר לדעת איך האדם מגדיר את עצמו. הסיבה לכך היא ששפת הסימנים בדרך כלל גורמת לגאווה בזהות החירשת שלך, ולכן תגדיר את עצמך כחירש. שוב - בדרך כלל. יש יוצאי דופן לכאן ולכאן, ואני מדבר פשוט על הרוב שמדברים בשפת הסימנים...

 

[צלף]

מה קדם למה - הביצה או התרנגולת ../images/Emo35.gif

אבל נכון שאדם שמשתמש ומעדיף שפת סימנים זה מעודד אצלו זהות חרשית קבוצתית.. ולהפך לפעמים בחירה בזהות חרשית מובילה לאימוץ שפת סימנים - למרות שימוש קודם בשפה אוראלית...

 

[moran f]

הרבה פעמים, אולי. אבל זה לא מחייב

כל אחד יכול להגדיר את עצמו לפי רצונו, וגם מי שמעדיף שפת סימנים יכול להגדיר את עצמו ככבד שמיעה ולהיפך. גם אם בהרבה מקרים (ואפילו ברובם) החלוקה שתיארת נכונה, היא לא מחייבת כל אחד ואחד לפעול לפיה.

 

[בלונדינית הסודית]

ההגדרה תלוי בנקודת מבט

זכור לי הרבה פעמים ש"התפרצו בדלת פתוחה" ופתחו שרשור off או סתם נצלש"ו בנושא פילוסופיית ההגדרה. "תגדיר מהו חרש/כבד שמיעה/לקוי שמיעה" . האם חרש זה שלמד במסגרת של חרשים או זה שרק מדבר בשס"י? או האם חרש זה שיש לו ירידה חמורה בשמיעה על פי האודיוגרמה? יש כל מני פילוסופיות לשאלה הזו, תלוי מאיזו נק' מבט עונים. יש את הגישה הסוציולוגית-חברתית, הגישה הרפואית, והגישה הלינגויסטית (היבט תקשורתי- תקשורת כוללנית /סימולטנית/ וורבלית/מודל דו לשוני/שס"י. על פי ערוץ דיבור כך יסווג החרש, ) תלוי מאיזו נקודת מבט עונים על שאלת ההגדרה. רק לסבר כמה הנושא מורכב ומסובך אענה על ההגדרה מנקודת מבט רפואית: בתאור בעיית השמיעה - ניתן ללמוד בין היתר על ידי האינפורמציה מהאודיוגרמה. מקריאת האודיוגרמה ניתן ללמוד על חומרת הירידה, סוג הנזק, צורת העקומה, ירידה חד/דו צדדית, סף הסבילות, ידע לגבי הטווח הדימני של יכולת השמיעה. אך האודיוגרמה לבדה לא נותנת את כל האינפו', במיוחד בתפיסת הדיבור משום שהאודיוגרמה נותנת סף של גילוי צלילים טהורים, אך בדיבור אנו מדברים בצלילים מורכבים, עם יכולת זיהוי והבנה. טווח השמיעה התקינה (הגדרה רפואית): 0-10 db שמיעה תקינה. עד 25db- ירידה מינימלית, 40-60db ירידה בינונית, 60-85db ירידה חמורה, 90db ומעלה - ירידה עמוקה בשמיעה. כמובן שהדציבלים משתנים לכאן ולכאן, אך זה לא מספיק, צריך לשים לב גם לטווח התדרים (hz). יתכן שבתדרים הנמוכים השמיעה תהיה בתחום הנורמה, אך תהיה ירידה בתדרים הגבוהים. סוג הירידה: ירידה קונדוקטיבית שונה מירידה סנסורית-נוירולוגית. ההבדל בין b.c (הולכת עצם) ל a.c (הולכת אויר). בקצרה, מאסופת החומר שיש ברשותי, ריכזתי את הדברים העיקריים בנקודות על קצה המזלג, וכמו שהזכרתי קודם, הגדרת החרשות יכולה להיות דווקא מבחינה לינגוויסטית- זה שמדבר בשפת סימנים הוא חרש, וזה שמדבר וורבלי למרות ירידה עמוקה בשמיעה- יכול להחשב כסתם לקוי שמיעה קל. או שפשוט על פי סוג מסגרת שילוב - אם למד בכיתה /ביהס משלב או שלא.. וזו החלוקה החברתית סוציולוגית. הנושא מאוד מורכב ויש גישות שונות לשאלה "מהו החרש". אני ממש בעד שתגבשו קבוצה יזומה ללימוד קורס מבוא ללימודי השמיעה והדיבור, על ידי מרצים מביהס להפרעות תקשורת או קלינאי תקשורת, ואנשי אקדמיה שיעבירו הרצאה, יבארו ויפשטו מושגים טרימינולוגיים. זה בגדר מאסט עבור מי שיש לו בעיית שמיעה ולא יודע נניח לקרוא אודיוגרמה.

 

[בלונדינית הסודית]

תלויה*

 

[M o t t i]

מילים כדורבנות

מסכים ומצדיע לך על כל מילה ומילה

 

[M r s S m i t h]

צודקת!

הייתה לנו קלינאית ת.בכיתה ו' ביסודי שאמרה בדיוק מה שאמרת , היא הייתה עורכת לנו הרצאות ומבחנים בקשר לאדיוגרמות ודציבלים. מיותר לציין שנורא נהנינו ללמוד את זה...

 

[TheWhiteTigris]

זה נשמע לי יותר הגיוני.

כי לפי ההגדרה הרפואית אני מאוד חירש, אבל אני לא מרגיש כלל בסטטוס הזה. (סטטוס מתחרש - כן. חירש - לא ממש...)