דני אתה מדבר על ההלכה של אתמול
והחירש של אתמול החירש של אתמול לא ידע שפת סימנים ולא שפה אחרת כלשהי, ולכן בגלל שלא שלא היה יכול ללמוד דבר הוא לא היה בר דעת... ולכן לא יכלו חכמי ההלכה של אז להתיחס אחרת. בחירש של היום ההלכה היא אחרת, וזה לא חידוש גדול - כבר במאה התשע עשרה ברגע שחרשים התחילו ללמוד בבתי ספר מיוחדים לחרשים כבר כתב הרב הילדסהיימר כבר במאה ה- 19 שחז"ל התכוונו לחרש שלא למד... ואני מצטט קטע שמובא בספרו של ד"ר רחמים כהן - הילד החריג והחינוך המיוחד בשם הרב שמחה בונם סופר מהונגיה המאה 19 לגבי מה דינו של חירש אילם שסיים לימודיו בבית ספר לחרשים אילמים (ככה קראו להם אז) לענין חיובו במצוות ? : ותשובתו: "אם החירש אילם התחנך בבית ספר לחירשים אילמים ולמד שם לדבר בקושי, ובעזרת רמיזותיו ותנועותיו, ויבין להתפלל ולשאת עם בני אדם - חייב הוא במצוות כשאר כל ישראל, וחייבים לקנות לו תפילין ולהשגיח עליו, ומצטרף למניין, וכותב תפילין ומברך הנותן לשכוי בינה, ואם הוא בא להתגייר מותר לגיירו" (נכחתי במסיבת גיור של גר צדק חירש מאמריקה דרך אגב), "ויכול לחלוץ, וקידושיו מהתורה, ויכול לגרש על ידי שליח קבלה, ומקחו מיקח ומימכרו ממכר," והרב גם מביא מקור מהמשנה בגיטין ז: "חירש רומז ונרמז, ובן בתירא אומר קופץ ונקפץ במטלטלין - היינו שרומז בידיו ובראשו ובעיניו ובתנועות המורות על הבנתו או קומץ בשפתיו ובפיו בתנועות של אישור או סירוב לעסקה, וחירשת צריכה השגחה לטהרתה כפיקחת" וגם ראיתי ציטוט מהרב עובדיה יוסף לענין צירוף חירש אילם למניין - :חרש אילם שלמד בבית ספר ונראה כפקח ובן דעת, שמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו ומתפלל ומניח תפילין ... יש להסתמך על המקילין לצרף אותו למנין ולקדיש ולקדושה..." אז דני זה לא כמו אמרת שההלכה נגד החרשים, על פי ההלכה חירש שלמד כשומע לכל דבר וזה אפילו יש סיוע מהמשנה למרות שאז חרשים שלמדו היו נדירים, הרבה פעמים ההלכה משקפת מציאות שהיתה ולא קובעת מציאות, ואם אתה מחפש סיבות לא להיות דתי, אז היחס ההלכתי לחרשים אינה יכולה להיות סיבה טובה...
כנראה שמבחינה תחבירית זה לא הסתדר לי. או כמו שאומר השיר הידוע אני רואה מה שבא לי לראות