אני דווקא מברכת על האבחון.
בלעדיו דן (היום בכיתה ד' מחוננים) בחיים לא היה מגיע למסגרת שכל כך טובה ומתאימה עבורו. מי שלא מעוניין לפעול על פי האבחונים - לא חייב, אבל זה כלי שנותן לכל אחד להחליט מה הכי מתאים עבורו ולפעול בהתאם.
אני דווקא מברכת על האבחון.כמו שאני נגד שנתות ומבחנים בכלל
יש לי תחושה, שכאשר מכמתים אנשים, מאבדים את המגע האנושי. ילד שהצליח במבחן למחוננים, מקבל יחס מסוים ממערכת החינוך, שיתכן והוא ממש לא זקוק לו. ילד אחר שלא עבר את המבחן, עדיין זקוק לאותו היחס אבל לא יקבל אותו בשל כשלון במבחן. כאשר הילדים מאובחנים, זה נותן למורה ליגיטמציה להתעלם מהצורך האישי של הילד. הוא יגיד - טוב ילד כזה וכזה, ויקטלג אותו. ילד כזה שלא יגיע ל- 100 בבחינות יקבל חותמת של עצלן, ידרבנו אותו אינסוף יעמידו לו מבחנים שאולי מבחינה רגשית הוא כלל לא בשל להם. יש מורים שמפחדים מילדים מחוננים. יש להם רגשי נחיתות ביחס אליהם, ואז הם יתעמרו בילד. להבדיל מבאבחונים של קשיי למידה, בהם התוצאה באה להקל על התלמיד, בד"כ מה שנגרם מאבחון של מחונן הוא הכבדת העומס על התלמיד. ולכך אני מתנגדת. לדעתי יש לפתוח את ימי ההעשרה לכלל התלמידים. מי שזה מוצא חן בעיניו שילך ללמוד, ומי שלא, שלא ילמד. ילדים מחוננים מטבעם הם שואפי דעת ומרבית הסיכויים שהם יהיו בכיתות אלו. ואם ילד לא מחונן יסתנן, מה ירע לו אם הוא ירכוש ידע שלא נמצא בתכנית הלימודים?
בלעדיו דן (היום בכיתה ד' מחוננים) בחיים לא היה מגיע למסגרת שכל כך טובה ומתאימה עבורו. מי שלא מעוניין לפעול על פי האבחונים - לא חייב, אבל זה כלי שנותן לכל אחד להחליט מה הכי מתאים עבורו ולפעול בהתאם.