טוב... (ארוך)
מישהו שמזכיר קודם כל את הספר שהוא כתב ובמקרה לגמרי מוכר תמיד גורם לי לחשוד. אז קראתי בתשומת לב את מה שיש לו להגיד. לדבריו, הוא מראה שהפלרה (העשרת המים בפלואוריד) מחמירה את מצב השיניים. הערות שוליים 1 ו-2 שלו מדברות על כך שיש מגיפה של בעיות שיניים. לא קראתי את המאמרים שהוא מציין שם, אבל לצורך הדיון, לפחות, אין לי בעיה לקבל כעובדה את זה שיש מגיפה כזו. החישובים שלו שהוא מציין שם נראים לי קצת תלושים - הוא לא מביא נתונים על המצב לפני ההפלרה (הוא מצטט רק נתונים עכשויים למאמרים הנ"ל, כך שגם אם יש במאמר נתונים היסטוריים, הוא לא מביא אותם וזה חשוד) ולא ברור לי איך הוא הגיע לחישובים האלו. הערת שוליים 3 מדברת על גרפים שלא הובאו - הם נמצאים בספר שלו, כמובן, אבל לקוראי האתר נותר רק לנחש מה בהם (או לסמוך על דבריו הלא משוחדים בעליל, או לרכוש את הספר). בהערה 3 הוא מדבר גם על "מחקרים רבים" - שכמובן לא מובאים, אפילו לא בצורת הפניות. אם כך, ב-3 הערות השוליים הראשונות המחבר מתיימר להוכיח שהפלרה מחמירה את מצב השיניים ומצליח להוכיח אך ורק שיש בעיה של בריאות השיניים בארה"ב. הוא לא מראה החמרה מהמצב שהיה לפני ההפלרה ובוודאי שלא מוכיח קשר סיבתי להפלרה. בפסקה הבאה נטענת טענה משונה שלא מבוססת בטקסט. קודם כל, הד"ר משוכנע שלשיניים טובות אין קשר לגנטיקה. על סמך מה? כל אחד יכול לנחש, כי הוא לא מפרט. הטענה השניה שלו היא שמה ששומר על שיניים במצב טוב הוא שטיפת הפה במהלך האוכל ולא הפלרה. אבל באיזורים שבהם יש הפלרה, שטיפת הפה הזו נעשית במים מופלרים, אז למה להניח שההפלרה לא תורמת? גם כאן - אין ביסוס. הערת שוליים 4 מסבירה את הכימיה של תגובות חומצה-בסיס (בהפשטה). הוא מספר על תגליתו של ד"ר אלברט שץ, אך לא מפנה למחקר עצמו כדי שאפשר יהיה להתרשם ממנו (והעובדה שאותו ד"ר שץ קיבל פרס נובל על גילוי הסטרפטומיצין לא קשורה לאותו מחקר על פלואור). הטענה שהחומצה שהגוף מייצר היא "חלשה ביותר" תמוהה בעיני. הוא מדבר על חומצות שה-pH שלהן קטן מ-4. ה-pH התקין בקיבה בהחלט מגיע (בשמנים מסויימים) לפחות מ-4. אם מדובר על הרוק - ה-pH אכן גבוה יותר (אבל עדיין חומצי). הערת שוליים 5 מדברת על השטיפה בסבון במקום במשחת שיניים. לטענתו של ד"ר ג'אד, סבון רגיל מחטא. טוב, לא כל כך - ולכן כשצריך באמת לחטא ידיים (למשל לפני ניתוח), משתמשים בסבון אנטיספטי. מה שקורה בעצמות לא רלוונטי בעיני - כל הזמן יש בעצמות הגוף תהליך של פירוק ובניה, אבל בגיל מבוגר האיזון מופר ויש יותר פירוק מאשר בניה (וזו אחת הסיבות לאוסטיאופורוזיס). הערת שוליים 6 נוגעת לתיסוף בקלציום וויטמין D, כולל המלצה לחברה מסויימת מאוד ושוב, הפניה לספר. טוב, תיסוף כשיש חסרים הוא אכן דבר חשוב ונבון. זאת לעומת תיסוף כשאין צורך. המלצה גורפת לתיסוף תזונתי, בלי להתחשב במצבו הבסיסי של האדם ובלי לבדוק חסרים היא המלצה שגויה. ההמלצה בהערת שוליים 7 לגבי תיסוף בפוספט תמוהה אף יותר - תזונה מערבית נוטה להיות עשירה בפוספט. התרומה של פוספט למאזן ה-pH בגוף קיימת, אבל בופר פוספט אינו הרגולטור העיקרי של pH בגוף. הערת שוליים 8 - עוד המלצה לתיסוף ללא בדיקת חסרים. ויטמין C הוא אכן ויטמין חשוב, אבל עדיין אני לא רואה הצדקה להמליץ על תיסוף אוטומטי, ועוד של מוצר מאוד מסויים ולא אחרים. הערת שוליים 9 בעייתית. ההסקה ממאובנים ליצורים חיים היא לא פשוטה כמו שנדמה. הפלורה בפה שונה מהפלורה באדמה, למשל. מעבר לכך, לא כל החיידקים מתקיימים דווקא על פחמן ומימן (נכון, נדיר יותר למצוא חיידקים שמקור האנרגיה שלהם שונה, אבל זה לא מבטל את קיומם). זאת, כמובן, בנוסף למה שכבר דובר עליו - הטענה (למיטב הבנתי) היא לא שהחיידק עצמו מאכל את השן, אלא שהחיידק מפריש חומצה כחלק מהמטבוליזם שלו והיא זו שמאכלת את השן (ואם למישהו יש נתונים אחרים, אשמח לשמוע). בהערת שוליים 10 זה ממשיך - אני לא חושבת שמישהו טוען שהסוכר הוא זה שפוגע בשן - אבל הסוכר כן משמש מקור מזון לאותם חיידקים מהערת שוליים 9. בהערת שוליים 11 מסתבר שפלואור גורם ללא פחות ולא יותר מ-113 מצבי חולי שונים. לפירוט, כמובן, יש לקנות את הספר. רק 10 מהמצבים הוכחו במחקרים כפולי סמיות, כלומר גם הוכחה נראה שאין לו. מחקרים כפולי סמיות הם בהחלט יותר רלונטיים מאבחנה בודדת, מכיוון שבאבחנה בודדת קשה מאוד (ואפילו בלתי אפשרי) להוכיח קשר סיבתי מתמשך שלא תלוי בגורמים אחרים. הפלואור הורס גם לפחות 66 מתוך 83 אנזימימם. על אילו אנזימים מדובר? שוב, לספר פתרונים. בליעת חצי כפית של משחת שיניים, מסתבר, אינה דבר בריא. הרבה דברים אינם בריאים כשמשתמשים בהם בצורה לא נכונה, וממילא לא ניתנים מספיק פרטים כדי שנוכל לדעת מה באמת קרה שם והאם יש הגיון להניח קשר סיבתי בין הפלואור והמוות או לדעת שלא היה קשר גם לאדם הספציפי (מה שמזיק מאוד לאנשים שחולים במחלות מסויימות יכול לא להזיק לבריאים). המקרים של חולי הדיאליזה עוד יותר בעייתיים - במים לא מזוקקים יש יותר מאשר פלואור, כך שאני לא רואה שום סיבה להניח שדווקא הפלואור הוא הגורם. מי שרוצה לברר ריכוז קטלני של חומרים יכול לחפש בהרבה מקומות מלבד הספר של ד"ר ג'אד. הטענה שיותר אנשים נהרגו ע"י פלואור מאשר ע"י ארסן היא טענה משעשעת - קודם כל, לא זכור לי שהוא הוכיח שמקרי המוות שהוא מתאר נגרמו ע"י פלואור (או שצריכה נכונה של משחת שיניים היא מסוכנת), אבל יותר חשוב - ארסן ידוע כרעל. האם נראה למישהו שזה לא משפיע על צריכת ארסן? הדמגוגיה מגיעה לשיאה באזכור של הקשר בין סרטן ופלואור. הרבה שינויים מתרחשים - האוכלוסיה מזדקנת, אנחנו לומדים לאבחן דברים יותר נכון ועוד. הטענה שפלואור גורם לסרטן דורשת הוכחות מאוד מוצקות שד"ר ג'אד לא מספק (אולי בספרו? אני בספק). רשימת ההישגים בסוף היא דרך מצויינת לגרום לאנשים להתפעל עד כדי השעייה של השיפוט. ד"ר ג'אד עובד ככימאי כבר שנים רבות? זו אולי סיבה להאמין לדבריו בנושאי כימיה, אבל בוודאי לא בנושאים אחרים. ספרים שפורסמו מרשימים אותי הרבה פחות ממאמרים שפורסמו בעיתונים רציניים עם ביקורת עמיתים (וכאלה, משום מה, ד"ר ג'אד לא מציין). בשורה התחתונה - אני ממש לא השתכנעתי.
אני צריכה כמה שיותר פציינטים
