טיפים לזיכרון שמיעתי

[נופו המטורפת]

אני נהנית מהMP3

כי הוא נמצא קרוב לאוזן ואם לא ידעת כל אדם עם ירידה בשמיעה קלה או חמורה מסוגל לשמוע צלילים קרוב לאוזן. ואם לא שמת לב, לקח לי שנים עד שהתחלתי להינות מMP3 באמת, כי עם אוזניות רגילות אני בקושי שומעת. ובשביל מה המציאו את המכשיר שמיעה? כדי שאנשים כמוני וכמוך יוכלו להשתוות לשומעים ובמקרה שלי, אני מצליחה להשתוות יופי לשומעים, כשאני מרכיבה מכשיר שמיעה. כשאני בלעדיו אני לא שומעת שום דבר. וכולם פה מדברים על הגדרות מקצועיות שידועות לכולנו, והאמת, לא ראיתי אף אחד שתמך בגירסא שלך או חיזק את דברייך. זה לא מדליק לך איזו נורה אדומה בראש? שאולי משהו מוטעה בדברייך? זאת לא בושה להודות בטעות וללמוד דברים חדשים, להפך, זה מה שמייחד אותנו בתור בני אדם.

 

[דון סקוטי]

יובליק ברית חרש לבית מקדש הלן קלר

כדאי שלא ידבר ליקוי שמיעה עם מטומטם חרש שומעים לא יוכלו להבדיל ביניכם....חרש שמתאפר בכך שיש אומץ לסמן כל מה שמרגיש,,,כדאי שיהיה בטוח חרש באמת מקשיב...יש משהו,שכל שצריך לשמור על חרש לעת זקנה-אהבה שפת סמנים שבט דממה...יתכן שהמילים יסתירו את מחשבות ליקוים שמיעה אך המעשים שומעים יגלו שיש חרשים יזכרו תמיד למדוד את אופיו חרש סביב הלב דממה..אלהוים שומע לא היה יכול להיות בכל מקום עם שומעים אז חרש המציא את שפת סמנים...ידברו שומעים יותר מדי,בסוף יסמנו גם דברים שלא רצו לשמוע...שומע משעמם שומע אחד שמדבר בזמן שחרש רוצה שיקשיב שומע..אף שומע מעולם לא אמר לחרש שחרש מסמן יותר מדי,,שומע סיפר חרש שעד כמה נהדר חרש...חרש אינו בהכרח מבריק רק בגלל שחרש מסמן דברים מבריקים..לא כל חרש שמסמן יפה חרש גם דובר אמת...........צדק דממה. ליקוי שמיעה אינך מרוצה מן הגורל שמיעה,אולי לא טיפל להתחרש כראוי... ליקוי כבדן שמיעה יודע להחניף חרש,אך רק מעט יודע גם לשבח חרש...בתוך בית יכולים להצטופף מאה ליקוים חרשים,אך בלב שומע יש מקום רק לכבודי דון חרש סקוטי..אל חרש על כך שחלומותיו הנפלאים ביותר לא התגשמו משמיעה.שגם חלומות הזוועה לא יתגשמו משמיעה..שקט צריכה להימשך זמן רב כדי שנהנה מפורום חרש מכני שקט..!

 

[יובליק]

מה קטע שלך אה?

אני חושב שכדאי לך לא להשקיע יותר מידי בכתיבת הודעות כאלה, לא מבינים כלום וזאת לא המטרה שלך (או שאולי כן).

 

[אייני]

חחחחחחחחחחחחח, אל תתרגש

אף אחד לא מתייחס אליו ברצינות. בהתחלה אני ניסיתי, אבל הבנתי שהוא פשוט או לא מבין מה שאני כותב - או סתם מנסה לחרבש בשכל. הוא לפחות משעשע מדיי פעם (כפי שאפשר לראות בכל הקומדיות - טיפשות יכולה בהחלט לשעשע), רק חבל שהוא לא מבין שצוחקים עליו, לא איתו...

 

[אייני]

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח

יופי, יופי, אני במיוחד כדי לרצות אותך הקפדתי לא לשאול אף אחד, כי אנשים עלולים לנסות להיות נחמדים מדיי (בייחוד לאדם כמוך, שכלכך נעלב מהעובדה שכוללים אותו בקבוצת החרשים) ולא להגיד את האמת, או לא להיות בטוחים בעצמם. חיפשתי חוברת עדכנית כמה שיותר שמסבירה בדיוק את מה שאנחנו צריכים וזהו. פתאום לא נאה לך? ופתאום אתה הולך לאותן קלינאיות תקשורת שוב? כאילו, מה, מה אתה רוצה שאני אעשה? שאביא לך את כל החומר הארכיוני בספרייה כדי להוכיח לך מה זה חירש? לא רק שכל הקלינאיות של כולם כאן בפורום אמרו להם בדיוק את מה שאני הבאתי (כולל הקלינאיות שלי, אז זה לא שאני מדבר באוויר) אלא גם מצאתי חומר כתוב, לא סתם כתוב, אלא חומר רשמי ועדכני לחלוטין של אחת האגודות החשובות בארץ ללקויי שמיעה. כנגד כל זה אתה מביא בקושי אדם בודד, שיכול להיות בהחלט שלא רוצה לפגוע בך, בהתחשב ברגישות הגדולה מאוד שאתה מפגין בנושא. מה שאתה הבאת, אם שמת לב - אלו אותן תתי קבוצות שהבאתי בטבלה ההיא. היום באמת משתמשים יותר בתתי הקבוצות האלה, אבל רק בגלל שלחרשות, אצל חלק מהאנשים יש קונוטציה שלילית (כפי שאתה כבר מוכיח, בהעלבות שלך מכך שקראו לך חרש), ולכן הקלינאים והחרשים מעדיפים להגיד שהם "בעלי ירידה חמורה בשמיעה" או "בעלי ירידה עמוקה בשמיעה" ולא להגיד ישר "חרשים". הו, ודרך אגב, לי יש ירידה של תשעים-מאה דציבל ואני מדבר חופשי בטלפון, שומע מוזיקה ומה לא. אז עכשיו תחליט שרק מאה ועשר דציבל זה חרשים? נו באמת. אולי תתפלא, אבל עולם הרפואה לא מעוניין בכלל באיך אתה מתפקד כדי לקבוע את הלקות שלך, אלא אך ורק כמה אתה שומע. במקרה הזה, אם אתה שומע גרוע מ70 דציבל, אתה חירש. זאת הגדרה שרירותית לחלוטין. היא אינה קשורה בכלל לתפקוד שלך, ויכול להיות שאתה באמת מסתדר נפלא, אבל זה לא מעניין אותם. אם לך זה באמת מפריע, אתה מוזמן לפנות למדינת ישראל, לארגוני החרשים ולרופאים כדי לשנות את ההגדרות. בכל מקרה, אם תנסה זאת, אני מאחל לך המון בהצלחה במאבקך. לי, אישית, זה זה נראה מאוד מטופש, כי בסופו של דבר, אם קוראים לי חירש או "בעל ירידה עמוקה בשמיעה", זה לא משנה את המצב האמיתי שלי או את התפקוד שלי. אם אתה מתבייש בזה - פשוט תגיד שאתה לקוי שמיעה, זאת הגדרה כללית מספיק, והיא תיתן לאנשים זמן להכיר אותך, לפני שתגיד להם בדיוק איזו רמת לקות שמיעה יש לך.

 

[נופו המטורפת]

קבל ח"ח

מילים כדורבנות

 

[המרחפת]

אימון שמיעתי

נתחיל במה שכולם אמרו- לחזור על הצליל שוב ושוב, עד שמזהים אותו. כמובן שמדובר באימונים בבית, ולא ישר לצאת החוצה ולזכור. אתן לך דוגמה: עבדתי במטבח של מסעדה, וההזמנות של הסועדים מתקבלות דרך מדפסת שמשמיעה צפצוף. כשמודפסת הזמנה (שנקראת גם בון), צריך מיד להכין אותה, כי הסועדים רוצים לקבל אותה מהר. לא תמיד עבדתי ליד השולחן שעליו הייתה המדפסת, והיה חשוב שכן אראה. אז בהתחלה כל דקה הסתכלתי על המדפסת. יום אחד שמעתי אותה בפעם הראשונה, כשהיא צפצפה בדיוק כשעמדתי לידה. אז גיליתי איזה רעש היא עושה בדיוק. בפעם הבאה עמדתי בעמדת העבודה שלי, ושמעתי צפצוף. הסתכלתי סביב וראיתי שיש דף מודפס במדפסת, אך לא המדפסת שלי אלא אחרת. ומאוחר יותר, גם למדתי להבדיל בין המדפסת שלי למדפסות של פסי סרביס אחרים (לפי העוצמה, כי המדפסות שלהם היו רחוקות יותר. אותו אימון היה לי עם הזימזום של התנור כשהוא הפסיק לעבוד. עובדי המטבח האחרים נהגו פשוט לפתוח את דלת התנור ולהשאיר אותו פתוח. זה היה אסון מבחינתי, כיוון שזה היה הורס את המאפים ולא מאפשר לי לשקם אותם, לא נכנס לפירוט בענייני בישול וקונדיטוריה. אז דבר ראשון חינכתי את עובדי המטבח להוסיף קצת זמן כדי להפסיק את הזמזום, ולקרוא לי. מודה ומתוודה, החינוך התחיל בבקשות מנומסות ועבר לצרחות מטורפות כאשר קרם הברולה נהרס לחלוטין. אחר כך הקונדיטור אמר לי להקשיב כאשר התנור זימזם, וכך ידעתי איזה צליל אני מחפשת. ועם הזמן עברתי את השלבים המתוארים למעלה עד שהצלחתי בתוך כל הרעשים של המטבח (קרקוש מחבתות, צעקות של הצ'קר, גריל רוחש וטבחים מקללים) לזהות שהתנור מזמזם. בשני המקרים היה מדובר בצלילים שקשה לי איתם כי המדפסת הייתה בטווח הצלילים הגבוה שאני בדרך כלל מפספסת ואילו התנור היה זמזום נמוך שאותם קשה לי להפריד משאר הרעשים. לסיכום, השלבים באימון השמיעתי: אינטרס ואמביציה הכרת צליל שמיעת הצליל ממקומות שונים זיהוי הצליל ממקומות שונים שמיעת הצליל בתוך רעשי רקע זיהוי הצליל בין רעשי רקע. אימון השמיעה להכרה וזיהוי של מגוון צלילים שלא היו מוכרים קודם תשפר את יכולתיה לזכור פרטים ולשים לב אליהם- וכך לזכור צלילים שנשמעו פעם אחת

 

[המרחפת]

ורק הערה

שלא יהיה ספק- זה לוקח זמן. הסיפור עם המדפסת, עד שהגעתי לשלב האחרון לקח לי חודשיים וחצי, כשעבדתי במטבח הזה 6 ימים בשבוע והמדפסת עבדה שלוש וחצי שעות בכל משמרת שלי.

 

[nickey]

יקירתי, כמוני כמוך..

כשעבדתי במקס ברנר בת"א, לזמן קצר, לא הצלחתי בכלל לזהות את צליל המדפסת, היא צפצפה בקול מאוד נמוך אבל התנור ציפצף כמו טרקטור רועש ואימתני שכל פעם נבהלתי מחדש. גם כאן, במטבח במלון, התנור מצפצף באותו הטון, עד שאני מתחילה לחשוב שהתנורים יצאו מאותו המפעל

אני בד"כ מזהה צלילים, אולי מהזכרון השמיעתי, אבל גם בלי להסתכל אני יודעת מה זה הרעש הזה, ולפעמים כדי להיות בטוחה אני מסתכלת ומגלה שצדקתי בניחוש שלי

אולי זה אכן זיכרון שמיעתי או שפשוט התרגלתי לדברים האלה, מאחר ואני שומעת אותם כל יום.

 

[המרחפת]

באמת חשבתי עליך כשכתבתי

שימי לב שלהתרגל לצליל, לשמוע ולזהות אותו זה בדיוק מה שמדברים עליו בשרשור הזה: זכרון שמיעתי. יש לך זכרון שמיעתי גם לתלונות על הגבינה הצפתית?

 

[nickey]

למזלי התלונות האלה

לא כל כך חוזרות על עצמן

אבל את רוב הדברים אני כן מזהה, וזה מה שממש טוב אצלי, כבר הציעו לי לשקול את ניתוח השתל אבל כשאני כאן באילת, זה בעייתי, מאחר ואני צריכה לעבוד על השמיעה יחד עם ההורים, מתוך נוחות וגם כי אני רגילה לקול שלהם.

 

[נופו המטורפת]

כול הכבוד

לפעמים, כדי לזהות צליל בעתיד, צריך להקשיב לו שוב ושוב ואז כששומעים אותו, המוח זוכר איזה צליל זה היה וזה פשוט עיניין של הרגל וכול הכבוד לך שלא ויתרת שיתנו לך לשמוע את הצליל של התנור זה דבר שמאוד חשוב לחרש לדעת שאפשר לבקש עזרה

 

[המרחפת]

העניין עם התנור

לא היה שיתנו לי ללמוד איזה צליל הוא עושה. אסור היה לפתוח אותו כדי שמה שבתוכו לא יהרס (ואז הם גם לא היו קוראים לי והייתי מגלה את זה כשטמפרטורת התנור כבר נמוכה מדי מכדי לשפר או כשכל האדים כבר יצאו). זה היה חינוך שלווה בצרחות והם חשבו שאני קצת פסיכית. בדיוק כמוהם.